השכנה מהקומה השלישית ביקשה שאסיע אותה לאילת, ובדרך עצרנו במצפה רמון

אורלי מהקומה השלישית, בת 55. גרושה עשר שנים, מנהלת חנות בגדים בקניון, שיער בלונדיני קצר, וגוף שאשתי אומרת עליו "אורלי בכושר יותר טוב ממני" בקול חצי מקנא. אני מעולם לא הסתכלתי. לפחות לא ככה שמישהו ראה.

אני עומרי, בן 36, נשוי לנופר שבע שנים, שני ילדים, גר במודיעין בבניין של שמונה דירות שבו כולם מכירים את כולם. אורלי היא השכנה שמוציאה לנו את הילדים מהגן כשאנחנו תקועים, שמשאירה עוגה על הדלת בחגים, ושיושבת איתנו בוועד הבית ומנצחת בכל ויכוח. באוקטובר היא הייתה צריכה להגיע לאילת לכנס של רשת החנויות, המכונית שלה במוסך, ונופר אמרה "עומרי ייסע איתך, הוא בין עבודות, ואת עשית לנו מספיק טובות". הייתי בין עבודות. נסענו.

אני צריך לספר על פורים, כי משם זה מתחיל. מסיבת בניין בחניון, לפני שנתיים. אורלי הייתה מחופשת למשהו אדום עם גב חשוף, ובסלואו שמישהו שם בצחוק היא לקחה אותי לרקוד כי "נופר עם הילדים ואת צריך מישהו עם מי לרקוד", והצמידה אותי, ואמרה לי באוזן "אתה בעל טוב, עומרי. חבל". צחקתי. היא לא צחקה. הרגשתי את הגוף שלה על שלי במשך שלוש דקות ולא ידעתי איפה לשים את הידיים, ונופר צילמה מהצד וצחקה. יש תמונה. אני מסתכל עליה לפעמים.

בשנתיים היו עוד רגעים. יד על הכתף שנשארה. "עומרי, תעזור לי עם הרוכסן" כשהבאתי לה חבילה שהגיעה אלינו בטעות, והיא פתחה את הדלת בחצי שמלה, עם הגב אלי. אני עזרתי, וראיתי חזייה שחורה ועור חלק, ואמרתי לעצמי שהיא השכנה שמוציאה לי את הילדים מהגן ושאני אידיוט.

חמש שעות באוטו. היא בשמלה שחורה קצרה מדי לכנס, ריח של בושם שאני לא מכיר, וסיפורים. על הגירושים. על גברים אחרי הגירושים. "בגיל שלי," היא אמרה בסביבות באר שבע, "גברים או שהם רוצים אחות, או שהם לא מצליחים". שאלתי מה זאת אומרת לא מצליחים. היא הסתכלה עלי מהצד ואמרה "אתה יודע בדיוק מה זה אומר". והנחתי את היד על ההילוכים ולא זזתי.

במצפה רמון האוטו התחיל לרעוד. הגרר אמר בוקר. הצימר היחיד עם מקום היה עם חדר אחד ומיטה זוגית. אורלי אמרה "אנחנו מבוגרים" ושילמה. אני התקשרתי לנופר וסיפרתי הכל, את הכל חוץ ממה שהיה בבטן שלי. נופר אמרה "תשמור עליה", וצחקה, ואני לא ידעתי מה היא יודעת.

בלילה היא יצאה מהמקלחת בחלוק של הצימר ושיער רטוב, ושכבה בצד שלה של המיטה, ואמרה בחושך "עומרי, אתה מסתכל עלי מאז פורים". לא עניתי. "זה בסדר. אני מסתכלת עליך מאז פורים." ואז שקט, ואז "נופר לא צריכה לדעת דברים שלא קורים". ואני, כמו אידיוט, שאלתי "ומה אם הם קורים".

היא הסתובבה אלי ופתחה את החלוק. השכנה שלי. בת 55. חזה כבד ורך שאני ראיתי רק דרך בגדים, מותניים, בטן קטנה שהיא לא הסתירה, וריח של הסבון של הצימר. "תיגע," היא אמרה, "לא תישבר". נגעתי. היא נאנחה כמו מישהי שחיכתה זמן.

לא היה שם משהו מהוסס. היא לקחה לי את היד ולימדה אותי את הגוף שלה כמו מדריכה: כאן לאט, כאן חזק, כאן עם הפה. ירדתי עליה כמו שלא ירדתי על נופר שנים, כי לא היה לי מקום לטעות, היא אמרה לי בדיוק. היא גמרה על הפה שלי עם היד בשיער שלי ו"ככה, עומרי, ככה, ילד טוב", ואני נהייתי קשה כמו בגיל 20 רק מהמילים.

היא ידעה גם איך למצוץ, וזה לא מה שאתם חושבים. לא מהר ולא עמוק. לאט, עם היד, עם העיניים עלי, עם עצירות כשהרגישה שאני קרוב, ועם משפט אחד באמצע, "אתה יפה, עומרי, ואף אחד לא אומר לך", שגרם לי כמעט לגמור מהמילים. שבע שנים אשתי מוצצת לי כמו מטלה. השכנה שלי מצצה לי כמו מתנה שהיא נותנת לעצמה.

ואז היא רצתה אותי בפנים, ואני נכנסתי, ואחרי שתי דקות זה ירד לי. באמצע. אישה בת 55 מתחתי, רטובה ורוצה, ואני, בן 36, לא מצליח. זה קרה לי כמה פעמים עם נופר בחצי שנה האחרונה ושתקתי. עכשיו לא יכולתי לשתוק. אורלי לא צחקה. היא לקחה אותי ביד ואמרה "זה הראש, לא אתה", והחזיקה אותי ככה עד שחזר, לאט, ואז עלתה עלי ורכבה עלי בשקט, בלי למהר, והסתכלה לי בעיניים, ואמרה "תוך שעה אני אהיה בסדר, ואתה תהיה בסדר, יש לנו לילה".

רוצה זקפה כמו בגיל 25?
ויאגרה טבעית ללא מרשם של טבע און. עובד תוך שעה, בלי תופעות לוואי, משלוח דיסקרטי.

לויאגרה הטבעית ›

היה לנו לילה. בפעם השנייה החזקתי עשרים דקות, והיא גמרה פעמיים, ואני גמרתי בתוך השכנה שלי עם הפנים בחזה שלה, ושכבתי עליה, והיא ליטפה לי את הגב ואמרה "עכשיו אתה יודע שאתה יכול". ואני, שחשבתי כבר שאני גמור בגיל 36, האמנתי לה.

בין הפעם הראשונה לשנייה שכבנו, והיא דיברה. סיפרה שהגרוש שלה הפסיק בגיל 48, לא רצה ולא יכול, ולא רצה לדבר על זה, ושהיא לא התגרשה בגלל זה, היא התגרשה בגלל השתיקה. "אל תשתוק לנופר," היא אמרה, "היא אוהבת אותך, היא תעזור". השכנה שלי, במיטה שלי, ערומה, אחרי שגמרה על הפה שלי, נותנת לי עצות על הנישואים. וזה היה הדבר הכי הגיוני שאמרו לי בשנים. והבנתי גם שהבעיה שלי לא הייתה בגוף. הייתה בזה שאף אחת לא לימדה אותי לא למהר, ואני מיהרתי כל החיים.

בבוקר הגרר לקח את האוטו, ואנחנו לקחנו מונית לאילת, ובכנס היא הציגה אותי כ"השכן הצעיר שלי" עם יד על הגב ואף אחד לא הרים גבה. חזרנו ביום ראשון. נופר שאלה איך היה עם אורלי. אמרתי "היא אישה חזקה". נופר אמרה "כן, בזה היא תמיד הייתה טובה".

במונית לאילת היא ישבה לידי עם משקפי שמש ויד על הברך שלי, מתחת לתיק, ובאמצע הערבה היא הזיזה את היד. עשרים דקות היא החזיקה אותי ככה בזמן שהנהג מדבר על הפקקים בכניסה לאילת, ואני עניתי לו על הפקקים בקול רגיל, וכמעט גמרתי במונית של גט טקסי. בכניסה למלון היא הוציאה את היד, סידרה את השיער, ואמרה "תודה, עומרי, על הנסיעה". הנהג אמר "בעל טוב". אף אחד לא תיקן אותו.

מאז אני ונופר עושים סקס פעמיים בשבוע. היא לא שאלה מה השתנה. אורלי יושבת מולי בישיבות ועד הבית, מסתכלת עלי מעל השולחן, ואומרת "עומרי נראה טוב" לכולם. אף אחד לא מבין למה אני צוחק. ובשבוע שעבר היא ביקשה מנופר, ליד תיבות הדואר, אם עומרי יכול לעזור לה להרכיב ארון. נופר אמרה "ברור". אני עליתי לקומה השלישית עם מברג, ולא הרכבנו שום ארון.