אני צריך להתחיל בזה שאני לא הטיפוס. אני בן 38, נשוי לרינת שתים עשרה שנה, מנהל חשבונות, שני ילדים, דירה בפתח תקווה עם בריכה בבניין שאף אחד לא משתמש בה חוץ ממני בשש בבוקר. אני לא מסתכל על נשים ברחוב. לא כי אני צדיק, כי אני עייף.
לרינת יש אחות גדולה, שרה. שרה חזרה בתשובה בגיל 20, התחתנה עם אברך, גרה בבני ברק, שבעה ילדים. אנחנו נפגשים בחגים, היא במטפחת ובשמלה עד הרצפה, אני משתדל לא להסתכל יותר מדי כי זה מרגיש לא בסדר. יש לה פנים יפות. תמיד היו לה. אני זוכר אותה מהחתונה שלי, ברגע שהיא הורידה את הראש כשלחצתי לה יד ולא ידעתי שאסור.
בקיץ הזה, בשבע בבוקר ביום ראשון, היא התקשרה. לא ראיתי את המספר שלה בטלפון שלי אף פעם. "יונתן, אני צריכה טובה, ואני צריכה שלא תספר לרינת." הלב שלי דפק, לא ידעתי למה. "הרופא אמר שאני חייבת לשחות בגלל הגב. אין לי איפה. בבריכות הנפרדות אין לי מדריך, ואני לא יודעת לשחות. אצלכם בבניין אין אף אחד בבוקר, נכון?"
אמרתי לה שזה לא נעים לי. היא אמרה "אני יודעת". אמרתי שרינת תתעצבן. היא אמרה "רינת לא צריכה לדעת, זה גב, לא משהו אחר." ואני אמרתי כן, כי מה עוד אפשר להגיד לגיסה עם שבעה ילדים וגב.
ביום שלישי בשש היא הגיעה עם תיק, במטפחת, בשמלה, עם שקית של המכולת בתור הסוואה. הראיתי לה את המלתחה. יצאתי לבריכה וחיכיתי. ואז היא יצאה.
אני לא יודע איפה קונים בגד ים כזה. שחור, סגור, עד הברכיים, שרוולים עד המרפק. ובכל זאת, ראיתי בפעם הראשונה את הצורה שלה. שבעה ילדים ויש לה גוף שרינת הייתה משלמת עליו. מותניים, תחת עגול, חזה כבד שהבד הרטוב לא הסתיר. והשיער. היא הורידה את המטפחת. שיער חום ארוך עד אמצע הגב, שאף גבר חוץ מבעלה לא ראה עשרים שנה, ועכשיו אני ראיתי. היא ראתה שאני מסתכל וסמקה עד הצוואר, ונכנסה למים מהר.
לימדתי אותה לצוף. זה אומר יד מתחת לגב, יד מתחת לברכיים. זה אומר לגעת. הידיים שלי רעדו, נשבע. היא עצמה עיניים ואמרה "תחזיק אותי, אני מפחדת". החזקתי. הרגשתי את הגב שלה, את הצלעות, את הנשימה. הבד הרטוב נדבק ואני הרגשתי דרכו הכל. הזין שלי התקשה במים ולא היה מה לעשות עם זה, ושנינו ידענו, והיא לא זזה.
באותו ערב לא הצלחתי להסתכל על רינת. שכבתי במיטה וחשבתי על השיער הרטוב על הכתפיים של אחותה, ועל זה שכשהיא יצאה מהמים הבד נדבק לה בין הרגליים והיא לא סידרה אותו כי לא ידעה שרואים. הלכתי למקלחת ועשיתי לעצמי ביד כמו ילד בן 16, ואמרתי לעצמי שזה נגמר, שמחר אני אומר לה שאין לי זמן.
לא אמרתי לה.
זה נמשך שלושה שבועות. שלוש פעמים בשבוע, בשש בבוקר. היא למדה לשחות תוך שבוע, ואחר כך המשיכה לבוא. לא דיברנו על זה. היינו במים, אני מתקן לה את התנועה, היד שלי על הבטן שלה קצת יותר זמן מהצורך, היא נושמת קצת יותר מהר מהצורך. באחד הימים היא צפה על הגב וסימנה לי לתמוך, ואני הנחתי יד, והיד שלה תפסה את שלי והורידה אותה, לאט, נמוך יותר. עצרנו. הסתכלנו. היא אמרה "אני לא יודעת מה אני עושה". אמרתי "גם אני".
היה בוקר אחד, בשבוע השני, שאני לא מצליח להוציא מהראש. היא ניסתה חתירה ובלעה מים, ונבהלה, ותפסה אותי בצוואר בשתי ידיים. החזקתי אותה מהמותניים, צמודה אלי, הפנים שלה סנטימטר מהפנים שלי, המים עד החזה. היא השתעלה, ואז הפסיקה להשתעל, ולא הרפתה. הרגשתי את החזה שלה על החזה שלי דרך שני בדים רטובים, ואת הלב שלה דופק, או את שלי, לא ידעתי. "סליחה," היא לחשה, ולא זזה. "אין על מה," אמרתי, ולא זזתי. עמדנו ככה עד ששמענו דלת נטרקת בבניין, ואז היא שחתה משם כאילו כלום.
בלילה ההוא לא הצלחתי לישון. רינת שאלה מה קרה לי, אמרתי לחץ בעבודה. הלכתי למרפסת ונזכרתי בזה שהיא אמרה "סליחה" עם הפה חצי פתוח, וחשבתי על השפתיים האלה שאף גבר לא ראה בלי כיסוי, ועל השבועות שנשארו עד סוף הקיץ.
ביום חמישי היא לא באה למים. היא באה למלתחה ואמרה שהברז במקלחת לא עובד, שאבוא לראות. נכנסתי. היא עמדה בבגד הים הרטוב עם השיער פזור. "יונתן," היא אמרה, "בעלי לא נגע בי חמש שנים. הוא לומד, הוא ישן, הוא לומד. אני בת 42 ואני מרגישה שאני מתה מבפנים. אני לא מבקשת ממך כלום. אני רק רוצה שמישהו יסתכל עלי כמו שאתה מסתכל."
הסתכלתי. ואז נגעתי בשיער שלה, והיא סגרה את העיניים, ורעדה. הורדתי לה את הכתפייה של בגד הים לאט, לתת לה כל שנייה לעצור. היא לא עצרה. הבד ירד עד המותניים והחזה שלה נשפך החוצה, כבד, עם פטמות כהות וגדולות, וכשנגעתי בהן היא נאנקה בקול כאילו זה כואב. "אף אחד," היא לחשה, "אף אחד לא נגע ככה".
ליקקתי לה את הפטמות ותפסתי לה בתחת דרך הבגד הרטוב, ואז הורדתי אותו לגמרי. הכוס שלה היה עם שיער, כמו שלא ראיתי מאז שהייתי בן עשרים, והוא היה רטוב לא מהמים. שמתי אצבע, והיא כמעט נפלה. הושבתי אותה על הספסל של המלתחה, כרעתי, וירדתי לה. היא תפסה לי בראש בשתי ידיים ומשכה חזק, ואמרה מילים שלא ידעתי שהיא יודעת, בלחש, ואז לא בלחש. היא גמרה על הפה שלי תוך פחות מדקה, עם רעד שעבר בכל הגוף, ובכתה. ואז אמרה "עוד".
הרמתי אותה, הפניתי אותה אל הקיר, והיא נשענה בידיים על האריחים הקרים עם התחת החוצה. נכנסתי בה מאחור. הכוס שלה היה צר וחם ולוהט ואני נשבע שלא הרגשתי משהו כזה עם אשתי אף פעם, גם לא בהתחלה. דפקתי אותה לאט כי חשבתי שהיא שבירה, והיא אמרה "יותר חזק, יונתן, אני לא נשברת", אז דפקתי אותה כמו שהיא ביקשה, עם היד בשיער הארוך שלה, וכל המלתחה החזירה הד של הנאנקות שלה.
באמצע היא הסתובבה. רצתה להסתכל עלי. ישבה על הספסל, משכה אותי אליה, ולקחה אותי לתוך הפה. גיסתי החרדית, עם השיער הרטוב על הפנים, מצצה לי כמו מישהי שחיכתה לזה עשרים שנה. לא מיומנת, רעבה. ואז היא עלתה עלי, על הספסל הצר, ורכבה עלי עם החזה הכבד שלה על הפנים שלי, ואמרה "תסתכל עלי, אל תעצום". גמרתי בתוכה כי היא אמרה "בפנים" ולא הייתה לי שום יכולת להתווכח.
שיחה חיה עם אחת הבנות של גוד סקס. תשלום בכרטיס אשראי במהלך השיחה, חיוב לפי דקה, בלי רישום, דיסקרטי.
אחר כך היא לבשה את המטפחת, ואת השמלה, ואת השקית של המכולת, ונהייתה שוב שרה. בדלת היא אמרה "שלישי בשש?" ואמרתי כן.
עברו שלושה חודשים. היא שוחה יפה. הגב שלה בסדר גמור. רינת אומרת שאחותה נראית זוהרת ושואלת אם זה בגלל השחייה. אני אומר כנראה.
סיפורים דומים
- לא ידעתי שחמותי יודעת למצוץ ככה
- לא התכוונתי לבגוד עם השכן הצעיר שלי
- הפעם הראשונה שלי עם אישה שבאמת יודעת לזיין
יש לכם סיפור משלכם? שלחו לנו ונפרסם בשם בדוי.
