היא קבעה שלושה חוקים בערב הראשון, ואני הסכמתי לכולם בלי לשאול מה הם אומרים. היום, חצי שנה אחרי, אני יודע בדיוק מה הם אומרים, ואני עדיין מסכים.
אני ניר, בן 34, רווק, גר בהרצליה בבניין של שש דירות, עובד במכירות. מעלי גרה דפנה. בת 46, גרושה, עורכת דין, אישה גבוהה עם שיער שחור חלק וקול נמוך, שתמיד הייתה אדיבה ורחוקה. "ערב טוב, ניר." "ערב טוב, דפנה." שלוש שנים. ובמאי, בחדר המדרגות, היא אמרה "ניר, נפל לי מדף במטבח, אתה יודע להחזיק מקדחה?" אמרתי שכן. היא אמרה "בשמונה. תביא את המקדחה, ואל תביא כלום אחר".
עליתי בשמונה. דירה מסודרת עד כאב, ריח של נר, מוזיקה שקטה. היא בחולצת משי שחורה ובמכנסיים שחורים, יחפה, עם כוס יין. המדף על הרצפה. תיקנתי אותו רבע שעה, והיא ישבה בכורסה והסתכלה עלי, לא על המדף. כשסיימתי אמרה "תודה. שב". ישבתי על הספה. היא אמרה "לא שם. פה". והצביעה על השטיח ליד הכורסה שלה. ואני, גבר בן 34 עם מקדחה, ישבתי על השטיח ליד הרגליים של השכנה. לא ידעתי למה. ידעתי שאני רוצה.
אני צריך להגיד משהו על עצמי כדי שזה יהיה מובן. אני גבר שמנהל. בעבודה, עם בנות זוג, בחברים. אני זה שמחליט איפה אוכלים. ושנים, במיטה, הרגשתי שאני עובד. שאני צריך להוביל, להרשים, לדאוג שהיא תגמור, לדאוג שאני אחזיק. ואף פעם לא הרגשתי שמישהו דואג לי. על השטיח של דפנה, בשתי דקות, הרגשתי משהו שלא הרגשתי בשלושים וארבע שנה: שאני לא צריך להחליט כלום. היא מחליטה. ואני רק צריך להיות שם. זה הפחיד אותי. וזה הרגיע אותי יותר מכל דבר בחיים.
"אני אגיד לך איך זה יעבוד," היא אמרה, "ואתה תגיד כן או לא, ואם לא, אתה הולך עם המקדחה ואנחנו חוזרים לערב טוב במדרגות". אמרתי "תגידי". "חוק אחד: אתה לא נוגע בי אם לא אמרתי. חוק שתיים: אתה לא גומר אם לא הרשיתי. חוק שלוש: כשאתה בדירה שלי אתה עושה מה שאני אומרת, ואם אתה אומר 'מדף' הכל נעצר באותה שנייה". הסתכלתי עליה מלמטה, מהשטיח, ואמרתי "כן". היא שתתה מהיין ואמרה "תתפשט".
התפשטתי מולה, על השטיח, והיא לא זזה מהכורסה. הסתכלה. לא נגעה. "אתה קשה," אמרה, לא שאלה. "כן." "תעשה לעצמך. לאט. ואל תגמור." עשיתי לעצמי על השטיח של השכנה, לאט, עם העיניים שלה עלי ועם כף הרגל היחפה שלה שנגעה בברך שלי, ואחרי חמש דקות אמרתי "דפנה, אני קרוב", והיא אמרה "אז תעצור", ועצרתי, ושכבתי על השטיח נושם, והיא אמרה "יופי. לך הביתה". זה הכל. ערב ראשון. הלכתי הביתה עם המקדחה ולא ישנתי, ולא נגעתי בעצמי, כי לא הרשתה, והבנתי שהמשחק התחיל.
היא הזמינה אותי פעמיים בשבוע. כל פעם חוק נוסף קטן. ערב שלישי: היא נתנה לי לנשק לה את כפות הרגליים, ולא יותר. ערב חמישי: היא פתחה את החולצה, וישבה בכורסה עם החזה חשוף, ואמרה "תסתכל ותעשה לעצמך, ואל תגמור", ועשרים דקות הסתכלתי על החזה הכבד של עורכת דין בת 46 ולא גמרתי, ובסוף היא אמרה "לך הביתה", ואני הלכתי. שבועיים בלי לגמור. אני לא ידעתי שגבר יכול. היא ידעה.
ובינתיים החיים. ישיבות, לקוחות, חדר כושר. ובכל רגע, מתחת לכל דבר, היא. בחדר המדרגות היא עברה לידי בבוקר בחליפה, עם תיק של עורכת דין, ואמרה "ערב טוב, ניר" בשבע בבוקר, ואני הבנתי שזה סימן, ובערב עליתי. פעם אחת, בפגישה עם לקוח, הטלפון רטט: "הלילה אתה לא בא. תעשה לעצמך בבית בעשר, בדיוק, ואל תגמור. אני אדע". לא ידעתי איך היא תדע. עשיתי בדיוק בעשר ולא גמרתי. למחרת, במדרגות, היא אמרה "ילד טוב" בלי להסתכל עלי. היא ידעה.
בערב השביעי היא אמרה "הלילה אתה נוגע". רק המילה. הורידה את המכנסיים, ישבה בכורסה עם רגליים פתוחות, ואמרה "לשון. לאט. אתה מפסיק כשאני אומרת". ירדתי על השכנה שלי על הברכיים, על השטיח, עם הידיים מאחורי הגב כי היא אמרה, ואחרי שבועיים של להסתכל, הטעם שלה היה הדבר הכי חזק שהרגשתי בחיים. היא גמרה פעמיים עם היד בשיער שלי, בשקט, בקול נמוך, ואז דחפה לי את הראש אחורה ואמרה "מספיק". ואני כרעתי שם, קשה, רועד, ושאלתי "ואני?" והיא אמרה "לא הלילה".
בערב העשירי היא הרשתה. לא בבת אחת. היא שכבה על המיטה שלה, ערומה, לראשונה, ואמרה "תיכנס, ואל תזוז עד שאני אומרת". נכנסתי בה ולא זזתי, ולא יודע כמה זמן, עם כל הגוף רועד, ואישה בת 46 מתחתי שמסתכלת לי בעיניים ואומרת "ככה אני רוצה אותך. מלא ושקט". ואז "עכשיו, לאט". ואז "תעצור". ואז "לאט". שלוש פעמים הביאה אותי לקצה ועצרה, ובפעם הרביעית היא אמרה "ניר, עכשיו אתה גומר, בפנים, ותגיד תודה". גמרתי אחרי חודש בלי, וצעקתי, ואמרתי תודה, ובכיתי, ואני לא איש שבוכה, והיא ליטפה לי את הראש ואמרה "ילד טוב". ובשנייה ההיא הבנתי שאני לא רוצה שזה ייגמר.
באותו לילה היא נתנה לי לישון אצלה בפעם הראשונה. לא במיטה. על השטיח, ליד המיטה, עם כרית ושמיכה, והיד שלה ירדה מהמיטה ונחה על הראש שלי, ושכבתי שם ער עם הנשימה שלה מעלי, והיה לי טוב יותר מבכל מיטה שישנתי בה. בבוקר היא אמרה "קפה, שחור, בלי סוכר, ואז לך לעבודה". הכנתי. הלכתי. ובעבודה סגרתי את העסקה הכי גדולה של הרבעון, ולא יודע אם זה קשור. אני חושב שכן.
מאז יש לי חיים אחרים. בעבודה אני אותו ניר, מוכר, מדבר, צוחק. ובערבים, פעמיים בשבוע, אני עולה קומה אחת עם יין שהיא בחרה, מתפשט ליד הכורסה, ועושה מה שאומרים לי. יש ערבים שהיא רק קוראת ספר ואני יושב ליד הרגליים שלה שעה בשקט. יש ערבים שהיא מזמינה חברה, עורכת דין גם היא, ושתיהן יושבות בכורסאות ומדברות עלי בגוף שלישי בזמן שאני עושה לעצמי על השטיח ולא גומר. ויש ערבים, לא רבים, שהיא אומרת "הלילה" ואני ישן אצלה ואנחנו עושים סקס רגיל, כמעט, רק שהיא קובעת מתי. גם הסקס הרגיל אצלה הוא לא רגיל.
פעם אחת, אחרי חודשיים, שאלתי אותה למה אני. ישבתי ליד הרגליים שלה, והיא קראה, ולא הרימה את העיניים מהספר, ואמרה "כי שלוש שנים אמרת לי ערב טוב במדרגות והסתכלת על הרצפה. גבר שמסתכל על הרצפה רוצה שיגידו לו לאן להסתכל". ואז הפכה דף. ואני הסתכלתי על הרצפה, כי לא אמרה אחרת. בחדר המדרגות היא עדיין אומרת "ערב טוב, ניר". ואני עונה "ערב טוב, דפנה". ושכן מהקומה השנייה שאל פעם אם אנחנו יחד. אמרתי "לא. אני רק מתקן לה מדפים". זה נכון. המדף מחזיק מצוין. ובשבוע שעבר נפל לה, כך היא אמרה, עוד מדף. בחדר האמבטיה. הבאתי את המקדחה. לא היה שום מדף.
ואתה, שקורא את זה ומרגיש משהו שאתה לא מודה בו? יש בקו של גוד סקס מישהי שתגיד לך בדיוק מה לעשות, ומתי מותר לך לגמור. חייג.
שיחה חיה עם אחת הבנות של גוד סקס. תשלום בכרטיס אשראי במהלך השיחה, חיוב לפי דקה, בלי רישום, דיסקרטי.
סיפורים דומים
- עבד, רד על ארבע: שיחת שליטה נשית מוקלטת
- לילית, מיוחמת עשרים וארבע שעות ביממה, נותנת לך הוראות (סיפור מוקלט)
- נשלטת: אני מוכנה לעשות הכל עבור האדון שלי
יש לכם סיפור משלכם? שלחו לנו ונפרסם בשם בדוי.


