הקוסמטיקאית ששאלה אם אני רוצה טיפול מלא

"את רוצה טיפול מלא?" היא שאלה, עם היד על הבטן שלי מתחת למגבת, ואני ידעתי שזה לא בתפריט שעל הדלת, ואמרתי "כן" לפני שהבנתי מה שאלו אותי.

אני שני, בת 35, רווקה, מנהלת חשבונות בראשון לציון. גבר אחרון היה לפני שנה וחצי, מערכת יחסים של שלוש שנים שנגמרה בשקט. מאז דייטים, לא הרבה, לא טובים. אני לא חיפשתי אישה. מעולם לא חשבתי על אישה. עד מאי.

הקוסמטיקאית הקבועה שלי סגרה, וחברה המליצה על ליאת. מכון קטן בדירה ברחוב רוטשילד, חדר אחד, מיטת טיפולים, ריח של לבנדר ומוזיקה שקטה. ליאת בת 40 בערך, גוף מלא, שיער בלונדיני אסוף, חלוק לבן קצר, וידיים שמהרגע הראשון הבנתי שהן יודעות מה הן עושות. טיפול פנים. שעה. היא ניקתה, מרחה, עיסתה את הרקות, ובסוף, בלי שביקשתי, עיסתה גם את הצוואר והכתפיים, ואני נאנחתי בלי לשים לב. "את מתוחה," אמרה. "תמיד," אמרתי. "חבל," היא אמרה, ושמה את היד על הלב שלי, לשנייה, ולקחה.

בדרך הביתה, באוטו, ישבתי ברמזור ולא זזתי כשהתחלף לירוק. צפרו לי. נסעתי. ובבית, במקלחת, שמתי את היד על הלב באותו מקום, ולא הבנתי למה אני מרגישה כמו אחרי דייט. קבעתי את התור הבא מהמיטה, בעשר בלילה, בהודעה, ומחקתי שלוש פעמים את "תודה על היום" לפני ששלחתי בלי. היא ענתה "לילה טוב, שני" עם נקודה. ישנתי עם הטלפון ביד.

חזרתי אחרי שבועיים. ואחרי שבועיים. ובכל פעם העיסוי בסוף היה קצת יותר ארוך, קצת יותר נמוך. הכתפיים. הזרועות. החזה העליון, מעל המגבת. היא דיברה תוך כדי, על החיים, על גברים, "הם לא יודעים לגעת, שני, הם יודעים לתפוס", ואני צחקתי והסכמתי ולא ידעתי למה הידיים שלה על הכתפיים שלי גורמות לי לרצות לבכות.

בטיפול הרביעי, ביולי, היא שאלה אם אני רוצה גם עיסוי גב. "יש לי חצי שעה פנויה אחרייך". הסתובבתי על הבטן, והיא הורידה את המגבת עד המותניים, ומרחה שמן, והידיים שלה עברו על הגב שלי ממש לאט, ואז על הצדדים, ואצבעות נגעו בצד של החזה, ואני הפסקתי לנשום, והיא לא עצרה. "תנשמי," אמרה. נשמתי. היא הגיעה לגב התחתון, לקצה התחתונים, ועצרה שם, עם שתי אגודלים על הגומות, ואמרה "פה הכי מתוח". ושם אני נרטבתי. על מיטת טיפולים ברחוב רוטשילד, מאישה בת 40 בחלוק לבן. לא הבנתי כלום ולא רציתי להבין.

באוגוסט באתי בשעה האחרונה של היום. היא נעלה את הדלת אחרי, כמו תמיד, ואמרה "היום אין אף אחד אחרייך". פנים. גב. ואז היא אמרה "תסתובבי", והסתובבתי על הגב, והמגבת הייתה רק על הירכיים, והחזה שלי חשוף, והיא לא כיסתה. הסתכלה. "יפה," אמרה, ואז התחילה לעסות את הבטן, במעגלים, עם שמן, והמעגלים עלו, ונגעו בצד של השד, ובתחתית, ואני עצמתי עיניים, והיד עלתה על השד שלי, כל היד, ונשארה.

"את רוצה טיפול מלא?" אמרתי "כן".

היא לא זזה. "שני, תפקחי עיניים." פקחתי. היא הסתכלה עלי מלמעלה, עם היד עדיין על השד שלי, ואמרה "את יודעת מה שאלתי?" אמרתי "כן". "היית פעם עם אישה?" "לא." "ואת בטוחה?" ואני, שלא הייתי בטוחה בשום דבר בחיים, אמרתי "לא. אבל אל תורידי את היד". היא חייכה, קמה, הלכה לדלת, סובבה את המפתח פעם נוספת למרות שהיה נעול, כיבתה את המוזיקה, וחזרה.

היא הורידה את המגבת. הסתכלה עלי ערומה על המיטה שלה, לאור המנורה הכתומה, ואמרה "אני מסתכלת עלייך מאי". אמרתי "אני יודעת. עכשיו אני יודעת". היא פתחה את החלוק הלבן. לא היה לה כלום מתחת. גוף מלא, רך, חזה כבד עם פטמות כהות, בטן, ירכיים, וכוס עם שיער בלונדיני קצר. אישה. מעולם לא הסתכלתי על אישה ככה, ולא הצלחתי להפסיק.

היא עלתה על המיטה, ושכבה עלי, ומשקל של אישה זה לא משקל של גבר, זה רך ומלא וחם מכל כיוון, והיא נישקה אותי. שפתיים רכות, לשון איטית, יד על הלחי. גברים מנשקים כדי להגיע למשהו. ליאת נישקה כאילו זה המקום. נישקנו עשר דקות אולי, עם החזה שלה על שלי ועם הפטמות נוגעות, ואני גמרתי כמעט רק מזה, ואמרתי לה, והיא צחקה לי לתוך הפה ואמרה "עוד לא".

היא ירדה. לאט, דרך הצוואר, החזה, הבטן שהיא עיסתה חודשים. ואז הפה שלה היה עלי. אני לא יודעת להסביר את ההבדל. היא לא חיפשה. היא ידעה. לשון שטוחה ורחבה, ואז קצה, ואז שפתיים סוגרות על הדגדגן ויונקות, ושתי אצבעות בפנים, כפופות, במקום שידעתי שקיים ולא מצאתי אותו עם אף אחד. תפסתי לה בשיער הבלונדיני ואמרתי "ליאת, ליאת", וגמרתי לה על הפה בצעקה שאני לא עושה, ובכיתי, ממש, והיא עלתה ונישקה אותי בטעם של עצמי ואמרה "אמרתי לך שאת מתוחה".

"אני רוצה," אמרתי. "מה?" "אותך. אני לא יודעת איך." היא שכבה על הגב, פתחה את הרגליים, ולקחה לי את היד ושמה אותה עליה. חם, רטוב, מוכר ולא מוכר. "כמו לעצמך," אמרה. עשיתי כמו לעצמי. היא נאנקה, בקול נמוך, ואמרה "כן, ככה", ואני הסתכלתי על הפנים שלה משתנות מהאצבעות שלי והרגשתי כוח שלא הכרתי. ירדתי עליה. בפעם הראשונה בחיים, עם הפה על אישה, והטעם היה מלוח וחם ושלה, וליקקתי כמו שאני אוהבת, לאט, ואז מהר כשהנשימות שלה אמרו מהר, והיא תפסה לי בראש וגמרה על הלשון שלי בקול שהדהד בחדר הקטן עם הלבנדר.

ואז היא לקחה אותי לדבר שאני חושבת עליו כל יום מאז. היא שכבה מולי, ראש לרגליים, ושתינו ירדנו אחת על השנייה בו זמנית, על מיטת טיפולים צרה, מתנדנדות, עם הידיים על התחת אחת של השנייה, ואני גמרתי לה לתוך הפה בזמן שהיא גומרת לי לתוך הפה, ולא ידעתי יותר איפה אני נגמרת ואיפה היא מתחילה.

שכבנו אחר כך מחובקות על המיטה הצרה, עם החלוק הלבן על הרצפה. "זה היה הטיפול המלא?" שאלתי. היא אמרה "זה היה החלק הראשון". שאלתי מה השני. היא אמרה "שאת חוזרת".

באותו לילה היא שלחה הודעה בשתים עשרה. "ישנה?" "לא." "אני עדיין מריחה אותך על הידיים." לא ידעתי מה עונים לזה. כתבתי "אני עדיין רועדת". היא כתבה "טוב. אל תפסיקי". ובשבועיים עד התור הבא לא ישנתי טוב, ולא חיפשתי גברים באפליקציה, ובחרתי תחתונים בבוקר כאילו מישהו הולך לראות אותם, ובלילה דמיינתי חלוק לבן נופל על רצפה. בפעם הבאה היא לא עשתה לי פנים בכלל. נעלה, הורידה את החלוק בדלת, ואמרה "היום את מטפלת בי". ושכבה על המיטה, ואני עמדתי מעליה עם הידיים רועדות ועם השמן, ועיסיתי אותה כמו שהיא עיסתה אותי חודשים, לאט, מהכתפיים למטה, עד שהיא אמרה "פה הכי מתוח", ולא התכוונה לגב.

אני חוזרת. כל שבועיים, בשעה האחרונה. יש לי עור מושלם. ולחברה שהמליצה אמרתי שליאת מצוינת, ושתזמין לה תור, והיא הזמינה, ואני שואלת את עצמי אם היא קיבלה את אותו תפריט, ולא שואלת את ליאת, כי אני לא בטוחה מה אני רוצה שהתשובה תהיה.

ואת, שמישהי נוגעת בך ואת לא יודעת למה את רוצה לבכות? יש מישהי בקו שמבינה בדיוק. ואתה, שקראת עד כאן ומדמיין את שתינו? תתקשר, אני מספרת לאט.

רוצה לספר את זה למישהי שמבינה?
שיחה חיה עם אחת הבנות של גוד סקס. תשלום בכרטיס אשראי במהלך השיחה, חיוב לפי דקה, בלי רישום, דיסקרטי.

חייג לשיחה חיה
03-6145977