החברה הכי טובה של אמא שלי, בת 54, ביקשה שאסיע אותה הביתה מהחתונה

יש אישה אחת שאני מכיר מגיל חמש. היא באה לכל יום הולדת שלי, היא בכתה בבר מצווה שלי, והיא החברה הכי טובה של אמא שלי. בחתונה של בת דודה שלי, בספטמבר, היא ביקשה שאסיע אותה הביתה. מאז אני לא מצליח לשבת מולה בארוחות שישי.

אני תומר, בן 29, רווק, גר ברמת גן, עובד בהייטק. הגעתי לחתונה לבד, אחרי פרידה, עם חולצה לבנה ועם מצב רוח של מישהו שבא לאכול ולברוח. אמא שלי ישבה בשולחן עם החברות, וביניהן אורנה. בת 54, גרושה שבע שנים, מנהלת חשבונות, אישה שתמיד הייתה "אורנה של אמא": חיבוק, "איך אתה גדול", נשיקה על הלחי. בחתונה הזאת היא לבשה שמלת ערב שחורה עם מחשוף שלא ציפיתי לו, ושיער אדמוני פזור, ועקבים, וכשהיא חיבקה אותי בכניסה הרגשתי אותה לא כמו אורנה של אמא.

רקדנו. כולם רקדו. ובסלואו, כשאמא שלי הלכה לשירותים, אורנה לקחה לי את היד ואמרה "בוא, תרקוד עם אישה מבוגרת, אף אחד לא מסתכל". רקדנו. הגוף שלה צמוד לשלי, הריח של בושם כבד ויין, והיד שלה על הגב התחתון שלי, נמוך מדי, ואני הסתכלתי מעל הכתף שלה לבדוק שאמא לא חזרה, והיא הרגישה ואמרה באוזן שלי "אל תדאג, היא לא תחזור כל כך מהר". ולא ידעתי מה לעשות עם זה.

אחרי הסלואו הלכתי לבר והזמנתי ויסקי, ובן דוד שלי אמר "ראיתי אותך רוקד עם אורנה, היא עדיין פצצה, אה?" אמרתי "היא החברה של אמא". הוא אמר "אז מה". ישבתי עם הכוס והסתכלתי עליה מרחוק, יושבת ליד אמא שלי, צוחקת, עם היד על הכוס, ופעם אחת היא הרימה את העיניים ישר אלי מעבר לכל האולם, לא חייכה, רק הסתכלה, ואני הרגשתי את זה בבטן ובמקום שמתחת לבטן, והורדתי את העיניים ראשון. בגיל 29, מול אישה בת 54, אני הורדתי ראשון.

בסוף הערב, באחת, היא באה אלי עם התיק ואמרה "תומר, אתה נוהג? שתיתי, תסיע אותי, אני בדרך שלך". אמא שלי אמרה "ברור שהוא יסיע". ונסענו. עשרים דקות של כביש ריק, והיא בכיסא ליד, עם השמלה שעלתה על הירכיים, ועם הרגליים משוכלות, ועם שתיקה שלא הייתה אף פעם בינינו.

"אתה מסתכל לי על הרגליים," היא אמרה בסביבות מחלף. "סליחה." "אל תתנצל. אני לבשתי את השמלה הזאת בשביל שמישהו יסתכל. לא חשבתי שזה יהיה אתה." "ומה את חושבת עכשיו?" היא שתקה, ואז אמרה "אני חושבת שאני בת 54, ושאתה הבן של החברה הכי טובה שלי, ושאני רטובה מאז הסלואו". ככה. בלי להסתכל עלי. ואני כמעט עליתי על המדרכה.

עצרתי מול הבניין שלה. כיביתי את המנוע. לא ירדנו. היא הסתובבה אלי ואמרה "אתה יכול לנסוע עכשיו ומחר בשישי אני אגיד לאמא שלך שהסעת אותי כמו ג'נטלמן". "ואם לא אסע?" "אז אתה עולה, ואמא שלך לא תדע לעולם, ואתה לא תסתכל עלי ככה בארוחות". הסתכלתי עליה, על החזה בשמלה, על הפה עם השפתון הכהה, על הקמטים הקטנים ליד העיניים שאני מכיר מגיל חמש, ואמרתי "אני לא יודע להבטיח את הארוחות".

היא נישקה אותי באוטו. לא כמו בנות בגיל שלי. לאט, עם היד על הלחי, עם שליטה, כמו מישהי שיודעת בדיוק מה היא עושה לגבר ומה היא רוצה ממנו. היד שלה ירדה למכנסיים ומצאה אותי קשה, והיא אמרה "יופי. ככה מסתכלים על אישה". ואז היא פתחה לי את החגורה, מול הבניין שלה, באחת וחצי בלילה, והתכופפה, ולקחה אותי לפה. אישה בת 54 עם שיער אדמוני על הברכיים שלי, מוצצת כמו מישהי שעשתה את זה שלושים שנה ועדיין נהנית מזה, לאט, עמוק, עם היד, מסתכלת למעלה. "לא באוטו," אמרתי בקושי. היא הרימה את הראש ואמרה "לא, לא באוטו. באוטו רק הקדמה".

הדירה שלה קטנה ומסודרת, עם תמונות של הבנים הגדולים על המקרר. היא הורידה את השמלה בסלון, בלי הצגות, ואישה בת 54 עמדה מולי בחזייה ובתחתונים שחורים, עם גוף של אישה, לא של נערה: חזה כבד ומלא, בטן רכה, ירכיים, ובטחון שלא פגשתי בבנות בגיל שלי אף פעם. "תגיד לי מה אתה רואה," אמרה. אמרתי "אישה". היא אמרה "תשובה טובה", ופתחה את החזייה.

החזה שלה נפל חופשי, כבד, עם פטמות גדולות וכהות, ואני עמדתי בסלון שלה לבוש ולא ידעתי אם מותר לי לגעת, והיא ראתה את זה וצחקה בקול נמוך. "תומר, אתה מסתכל עלי כמו על מורה." "כי את מפחידה אותי." "יופי. בוא." והיא לקחה אותי ביד, לא לחדר, לכורסה בסלון, והושיבה אותי, ופתחה לי את החולצה הלבנה של החתונה כפתור כפתור, לאט, כמו שאישה שיש לה זמן עושה, ונישקה לי את החזה, ואת הבטן, וכרעה, ופתחה את החגורה, ולקחה אותי לפה שוב, הפעם בלי מכונית ובלי מהירות, עד שאמרתי "אורנה, אני לא אחזיק", והיא הרימה את הראש ואמרה "תחזיק. אני לא מסיימת איתך בסלון".

במיטה שלה היא לימדה אותי. לא במילים, בידיים. איפה לנשק. כמה לאט. היא ישבה לי על הפנים בלי לשאול, והחזיקה בראש המיטה, ואמרה "ככה, לאט, אתה לא רץ לשום מקום", וגמרה עלי בקול נמוך, מחוספס, שלא שמעתי אף פעם מאישה, וזה עשה לי משהו שאני עדיין מרגיש. ואז היא שכבה על הגב ואמרה "עכשיו תזיין אותי כמו שאתה יודע, ואני אגיד לך אם זה טוב". נכנסתי בה. חמה, רטובה, בטוחה, עם הידיים שלה על התחת שלי שמכוונות את הקצב. "יותר לאט. ככה. עכשיו עמוק. אל תמהר, תומר, אני לא בת עשרים, אני יודעת לחכות". וחיכיתי, ובפעם הראשונה בחיים דפקתי אישה בלי לחשוב על עצמי, והיא גמרה פעמיים, ובשנייה תפסה לי את הפנים ואמרה "תסתכל עלי כשאני גומרת", והסתכלתי, וגמרתי בה בלי לשאול, והיא אמרה "טוב. ככה".

שכבנו. היא עישנה בחלון. "זה לא יחזור על עצמו," אמרה. "למה?" "כי אמא שלך היא החברה הכי טובה שלי, ואני לא זורקת ארבעים שנה בשביל זין טוב". ואז הסתובבה וחייכה. "אבל הזין טוב". ובחמש בבוקר, לפני שהלכתי, זה חזר על עצמו, לאט, עם אור ראשון בחלון, והיא אמרה לי באוזן "פעם אחרונה", ושנינו ידענו שהיא לא מתכוונת.

בשישי ישבנו לארוחה. אמא שלי אמרה "תומר הסיע את אורנה כמו ג'נטלמן". אורנה אמרה "ילד זהב", ושמה יד על היד שלי על השולחן, לשנייה, ואני הסתכלתי בצלחת. אחר כך היא שלחה הודעה: "ביום שלישי אני לבד בבית. אם תרצה להיות ג'נטלמן שוב". הייתי ג'נטלמן. אני עדיין. ביום שלישי ההוא היא פתחה את הדלת בחלוק, ואמרה "הפעם בלי אוטו ובלי הקדמות", והלכנו ישר למיטה, ועשינו את זה שלוש פעמים, ובשלישית היא ישבה עלי ורכבה לאט עם הידיים על החזה שלי ואמרה "תגיד לי שאתה חושב עלי בארוחות", ואמרתי "בכל ארוחה", וגמרנו יחד. אמא שלי אמרה בשבוע שעבר "אורנה נראית מצוין לאחרונה, מה היא עושה?" אמרתי "אולי ספורט".

ואתה, שיש לך "אורנה" כזאת, חברה של אמא, שכנה, אמא של חבר, שמסתכלת עליך בארוחות? יש נשים בקו שמבינות בדיוק את הדבר הזה, ואוהבות ללמד. חייג.

רוצה להכיר מישהי אמיתית ולדבר איתה, אחד על אחד?
קו ההיכרויות של גוד סקס: פתוח מרוב הטלפונים, שיחה אחד על אחד, דיסקרטי לגמרי.

חייג עכשיו
1900-720-313