השכנה מהקומה השלישית לא סוגרת תריסים, ובלילה ההוא היא גם לא סגרה את הדלת

יש בניין ממול. יש חלון בקומה השלישית. ויש אישה שלא סוגרת תריסים. זה כל הסיפור, ואני אספר אותו בכל זאת, כי מה שקרה בסוף לא קורה בסיפורים כאלה. קרה לי.

אני רועי, בן 31, רווק, גר בדירה שכורה בתל אביב עם מרפסת קטנה שמשקיפה על חצר פנימית ועל הבניין ממול. בקיץ אני יושב במרפסת בלילה כי חם. ובקיץ הזה, מאז יוני, בחלון ממול, בקומה השלישית, בשתים עשרה בלילה, היא.

בת שלושים ומשהו. שיער חום עד הכתפיים. גוף של מישהי שלא מתאמנת ולא צריכה. היא נכנסת לחדר, מדליקה את המנורה ליד המיטה, ועומדת ליד החלון בגופייה דקה ובתחתונים ומסתכלת על הטלפון. ואז הגופייה יורדת. ואז התחתונים. ואז היא שוכבת על המיטה, עם הרגליים לכיוון החלון, ועושה לעצמה. כל לילה. עם התריס פתוח ועם האור דלוק. ואני במרפסת, בחושך, עם היד במכנסיים, גומר יחד איתה, ובטוח שהיא לא יודעת.

אחרי חודש הבנתי שהיא יודעת. כי בלילה אחד היא עצרה באמצע, קמה, ניגשה לחלון, ערומה, הסתכלה ישר למרפסת שלי, לחושך, רגע ארוך, ואז חזרה למיטה והמשיכה. מהר יותר. עם הפנים אלי. גמרתי כמו ילד, והתביישתי, ובלילה שאחרי הייתי שם שוב.

ניסיתי למצוא אותה ביום. עמדתי ליד הכניסה של הבניין ממול עם קפה, כאילו אני מחכה למישהו, שלושה בקרים. ראיתי זקנה, זוג עם תינוק, בחור עם כלב. לא אותה. ביום הרביעי עברה לידי אישה עם שיער חום ומשקפי שמש ותיק של עבודה, ולא הסתכלה עלי בכלל, ולא ידעתי אם זאת היא, ואז בלילה היא עמדה בחלון, ובמקום להתפשט הרימה כוס קפה לכיוון המרפסת שלי. היא ידעה שחיכיתי. היא נתנה לי לחכות.

זה נהיה משחק. היא הייתה מסתכלת למרפסת לפני שהתחילה. אני התחלתי להדליק סיגריה, כדי שתראה את הגחלת, שתדע שאני שם. היא הייתה מחייכת לחושך. ופעם אחת, באוגוסט, היא עמדה בחלון, הסתובבה, נשענה על אדן החלון עם הגב אלי, והתכופפה. ככה. התחת שלה מול החלון הפתוח, לאור המנורה, והיד שלה בין הרגליים מאחור, ואני ראיתי הכל, את הכוס הרטוב, את האצבעות, ושמעתי אותה. דרך החצר, בשתים עשרה בלילה, שמעתי את השכנה גומרת, ואני גמרתי על רצפת המרפסת ובכיתי מצחוק אחר כך.

בלילה של הגשם הראשון היא לא הייתה בחלון. ישבתי במרפסת רטוב וחיכיתי עד אחת. ואז האור נדלק, והיא נכנסה, רטובה גם, בשמלה דבוקה לגוף, והתפשטה מול החלון לאט, בגד בגד, כאילו היא יודעת שחיכיתי שעה. ואז היא עשתה משהו חדש. הביאה כיסא לחלון, ישבה עליו עם הרגליים פתוחות על האדן, והשתמשה בצעצוע, ורוד, ואני ראיתי אותו נכנס ויוצא ממרחק עשרים מטר, ושמעתי אותה, דרך הגשם, ובפעם ההיא לא גמרתי. לא נגעתי. רק ישבתי, רטוב, קשה, והסתכלתי, כי הבנתי שאני רוצה לחכות עד שזה יהיה אני.

לא ידעתי את השם שלה. לא ידעתי באיזו כניסה. ידעתי רק שאני צריך לעלות.

בלילה של ספטמבר, בחמישי, היא הדליקה את המנורה, עמדה בחלון, וחיכתה. לא התפשטה. חיכתה. הסתכלה למרפסת שלי. ואז היא הרימה יד ועשתה תנועה עם האצבע. בואי. אני לא הייתי צריך יותר מזה. ירדתי במדרגות בטרנינג בלי תחתונים ובלי נעליים, עברתי את החצר, מצאתי את הכניסה לפי החלון, ועליתי שלוש קומות עם הלב שיוצא מהפה. בקומה השלישית דלת אחת הייתה פתוחה. סדק. ומאחוריה אור של מנורה.

נכנסתי. היא עמדה במסדרון, ערומה לגמרי, עם השיער החום, עם החזה שראיתי חודשיים ממרחק עשרים מטר ועכשיו היה במרחק מטר, והריח של אישה שעושה לעצמה כל לילה מילא את הדירה. "לקח לך זמן," היא אמרה. השם שלה, התברר אחר כך, נועה. באותו רגע לא היה לה שם. היה לה רק גוף, ופה, ושתי ידיים שתפסו לי את הטרנינג והורידו אותו.

לא היו נשיקות בהתחלה. היא כרעה על רצפת המסדרון ולקחה אותי לפה כמו מישהי שחיכתה חודשיים, מהר, עמוק, עם היד השנייה בין הרגליים שלה, גונחת עם הזין שלי בפה. אמרתי "חכי, אני לא רוצה לגמור ככה", והיא הוציאה ואמרה "מי אמר שאתה גומר פעם אחת".

היא לקחה אותי לחדר. למיטה שראיתי. למנורה. ושכבה על הגב עם הרגליים לכיוון החלון, בדיוק כמו כל לילה, רק שהפעם אני הייתי בין הרגליים, לא במרפסת. ירדתי עליה. היא הייתה רטובה בצורה שלא פגשתי, ממש זולגת, וטעמה כמו מלח וכמו משהו מתוק, והיא תפסה לי בראש ודחפה אותי פנימה ואמרה "תלקק, אתה הסתכלת חודשיים, עכשיו תלקק", וליקקתי, ושתי אצבעות, ושלוש, והיא גמרה בצעקה שכל החצר שמעה, ואני חשבתי על כל השכנים במרפסות ושמחתי.

"עכשיו תזיין אותי מול החלון," אמרה. העמדתי אותה ליד החלון הפתוח, עם הידיים על האדן, באותה תנוחה מאוגוסט, והסתכלתי מעבר לכתף שלה על המרפסת שלי, חשוכה, ריקה, ונכנסתי בה מאחור. חזק. בלי לאט. ככה היא רצתה, ככה אמרה, "חזק, רועי, אתה לא במרפסת", והשם שלי בפה שלה הפתיע אותי, היא ידעה את השם שלי, מהמכתבים בתיבה, הסתבר, והיא דפקה את עצמה עלי אחורה בזמן שאני דופק אותה קדימה, והחזה שלה נע מול החצר הפתוחה, ואם מישהו הסתכל באותו לילה הוא קיבל הצגה טובה משלי.

גמרתי בה. היא ביקשה. "בפנים, אני רוצה להרגיש את זה זולג אחר כך בחלון." וגמרתי בתוך השכנה ממול עם הידיים על החזה שלה והפנים בשיער שלה, ולא הפסקתי לרעוד דקה. אחרי חצי שעה היא השכיבה אותי על המיטה שלה, עם הראש לכיוון החלון, ועלתה עלי עם הפנים אל החצר, ורכבה עלי מול הבניין שלי, מול המרפסת הריקה שלי, ואמרה "עכשיו אתה רואה מה הם ראו". ראיתי את הגב שלה, את התחת שלה עולה ויורד עלי, את השיער החום, ומעבר לכתף שלה את המרפסת החשוכה שבה ישבתי חודשיים, ומשהו בראש שלי התהפך, וגמרתי בה שוב, בלי להתכוון, עם הידיים על המותניים שלה ועם צעקה.

היא הסתובבה, נישקה אותי בפעם הראשונה, ארוך, ואמרה "מחר אתה במרפסת". "למה?" "כי אני אוהבת שאתה מסתכל. ואחר כך תעלה".

ככה זה מאז. אני במרפסת. היא בחלון. היא עושה לעצמה ואני מסתכל, ובסוף היא מרימה אצבע, ואני עולה שלוש קומות, ואנחנו עושים את זה מול החלון הפתוח. פעמיים, שלוש. לפעמים היא בוחרת שאני לא אעלה, ואז אני גומר במרפסת והיא צוחקת. השכנים, אני בטוח, כבר יודעים. אף אחד לא סגר תריס. בשבוע שעבר, בקומה הרביעית בבניין שלה, נדלק אור בחלון בשתים עשרה, ומישהי חדשה עמדה שם, ובהתה לכיוון המרפסת שלי. נועה ראתה, מהחלון שלה, וצחקה, ואמרה לי אחר כך במיטה "יש לך תחרות". אמרתי לה שאני לא מסתכל. היא אמרה "תסתכל. ואחר כך תעלה אלי ותספר".

ולך, שיש לך חלון כזה ממול או שאתה החלון? יש בנות בקו שאפשר לספר להן מה אתה רואה, ומה היית עושה. הן לא סוגרות תריסים. חייג.

סיפורים דומים

• לילה של קיץ על מזרן במרפסת, והשכן ממול עם הטלסקופ (סיפור מוקלט)
• השכן מהקומה למעלה תיקן לי את הברז, ואז את כל השאר
• הזר מהמעלית: בשעה שבע אני מחכה לך (סיפור מוקלט)

יש לכם סיפור משלכם? שלחו לנו ונפרסם בשם בדוי.