לפני שמישהו שואל: כן, אני נשוי. לאישה. יש לנו בת. ואני לא הומו, או לפחות לא חשבתי שאני, עד הלילה הזה. אני כותב את זה כי אני לא יכול להגיד את זה לאף אחד, ואני צריך להגיד את זה.
מילואים בצפון, אוגוסט, בסיס קטן על גבעה שאתם לא מכירים. עשרים גברים, חום של ארבעים מעלות, ומשמרות של ארבע שעות בעמדה עם שני אנשים. ניר הוא הסמל של הפלוגה. בן 29, רווק, מדריך כושר באזרחות, גוף כזה שאתה לא יכול לא לשים לב אליו גם אם אתה סטרייט לגמרי, מה שחשבתי שאני. הוא מהסוג שמוריד חולצה בכל הזדמנות, ומהסוג שעושה לך "אחי" עם יד על הכתף שנשארת שם שנייה.
כבר בשבוע הראשון שמתי לב שאני מסתכל. במקלחות של הבסיס, פחונים עם וילון שלא נסגר, הוא היה מתקלח ליד ואני הייתי מוצא את עצמי מסתכל על הגב שלו, על הקו של המותניים, ומסיט את העיניים כאילו תפסו אותי. אמרתי לעצמי שזה קנאה, שאני רוצה גוף כזה. אני יודע היום שזה לא היה זה.
באמצע השבוע השני שיבצו אותנו יחד למשמרת של שתיים עד שש בלילה. בעמדה הכי מרוחקת, ליד הגדר, עם שק"ם של קפה שחור ושמיכה צבאית אחת. בשעה שלוש היה קר, לא תאמינו כמה קר בצפון בלילה גם באוגוסט. ניר הוציא סיגריה, הדליק לי אחת מהשלו, ופתאום דיברנו. על נשים. הוא שאל על אשתי. אמרתי לו שלא זיינתי כבר חודשיים, שמאז הלידה זה פשוט נעלם. הוא שתק, ואז אמר "אני לא זיינתי אישה שנה". שאלתי למה. הוא הסתכל עלי ואמר "כי אני לא אוהב לזיין נשים, עידו."
לא ידעתי מה לענות. הוא לא נראה ככה. אין "נראה ככה", אני יודע היום, אבל אז לא ידעתי. אמרתי "אה", כמו אידיוט. הוא צחק. "זה בסדר, לא מדבק." ואז השתיקה, ואז הקור, ואז הוא פרש את השמיכה עלינו, על שנינו, כי הייתה אחת, ואני לא זזתי.
הירך שלו נגעה בירך שלי מתחת לשמיכה. אני נשבע שזה היה מקרי בהתחלה. ואז זה כבר לא היה מקרי, ואני לא זזתי. הרגשתי את החום שלו דרך המכנסיים. ובכל הגוף שלי קרה משהו שלא הבנתי, כמו זרם, כמו פחד ורצון ביחד. הזין שלי התקשה, ולא הייתה שום סיבה בעולם שהוא יתקשה, ואני התביישתי ושמחתי שחשוך.
"אתה בסדר?" הוא שאל בשקט.
"לא יודע."
הוא שם יד על הירך שלי. מעל המכנסיים. לא זז. "תגיד לי לעצור ואני עוצר. אף אחד לא יידע כלום."
לא אמרתי. היד שלו עלתה, לאט, עד שהגיעה לזין שלי דרך המדים, ולחצה. נאנקתי. אני, עידו, נשוי, אבא, נאנקתי ממגע של גבר, בעמדת שמירה, ולא רציתי שזה ייפסק. הוא פתח לי את הכפתור, הכניס יד, ותפס אותו. יד של גבר, גדולה, חמה, שיודעת בדיוק מה זה זין כי יש לה אחד. הוא הזיז אותה לאט, וזה היה שונה מכל יד של אישה, מדויק, כאילו הוא קורא אותי.
"תסתכל עלי," הוא אמר. הסתכלתי. הוא נישק אותי. הזיפים שלו על הזיפים שלי, וזה היה מוזר שנייה אחת, ואז זה היה הדבר הכי טוב שהרגשתי חודשים. נישקתי אותו בחזרה, חזק, ותפסתי לו בצוואר, ואז הוא ירד. ירד לי, שם, בעמדה, מתחת לשמיכה, עם הרובה נשען על שק החול. הפה שלו היה חם ורטוב והוא לקח אותי עמוק בלי להיחנק, ואני שמתי יד על הראש הקצוץ שלו ודחפתי, והוא אהב את זה, הרגשתי שהוא אוהב את זה.
כמעט גמרתי אחרי דקה. הוא הרגיש ועצר. "לא עדיין." הוא קם, פתח את המכנסיים שלו, והוציא אותו. הזין של ניר. גדול, ישר, ורידי, כמו בסרטים שלא הודיתי שראיתי. הוא לקח את היד שלי ושם אותה עליו. החזקתי זין של גבר אחר בפעם הראשונה בחיים ולא רציתי לשחרר. הזזתי את היד כמו שאני עושה לעצמי, והוא נשם כבד, ואמר "ככה, בדיוק ככה".
"תנסה," הוא אמר, ולא הייתי צריך לשאול מה. ירדתי על הברכיים על השמיכה, והכנסתי אותו לפה. לא ידעתי מה אני עושה. הטעם היה מלוח וחם, והוא היה כבד על הלשון, ואני עשיתי מה שהייתי רוצה שיעשו לי. הוא הניח יד על העורף שלי, בעדינות, וכיוון אותי, ואמר "בלי שיניים, אחי, ככה, אתה מדהים", ואני, שמעולם לא רציתי שיגידו לי שאני מדהים, רציתי שהוא יגיד את זה שוב.
ואז הוא הפך אותי, שם אותי על ארבע על השמיכה על החול, ואני ידעתי מה בא ולא ברחתי.
הוא ירק, מרח, ונכנס לאט. כאב. כאב כמו שלא כאב לי כלום, ואז, אחרי כמה שניות, לא כאב. משהו אחר. הוא מצא נקודה בפנים שגרמה לי לצעוק לתוך היד שלי, והוא כיסה לי את הפה עם היד השנייה, ודפק אותי, בשקט, בלילה, על הגבעה, עם הרוח, ואני גמרתי בלי שאף אחד נגע לי בזין, גמרתי על החול, בלי להפסיק לרעוד. הוא יצא וגמר על הגב שלי, וקילל בשקט, ואז נשכב לידי.
שכבנו ככה עד חמש. הוא עישן. אני לא דיברתי. הוא ניקה לי את הגב עם החולצה שלו בלי להגיד מילה, ואני הרגשתי משהו בחזה שלא היה לי מילה בשבילו.
בחמש הוא דיבר. בשקט, בלי להסתכל עלי. "אתה לא חייב להבין את זה עכשיו." שאלתי אותו איך הוא ידע. הוא אמר "לא ידעתי. קיוויתי." שאלתי אם הוא עשה את זה עם עוד מישהו במילואים. הוא צחק ואמר "עידו, אתה לא כזה מיוחד", ואז הוסיף "אבל כן, אתה כן", והדליק עוד סיגריה. רציתי לנשק אותו שוב. לא נישקתי. הסתכלתי על הגבעות שהתחילו להפוך אפורות ועל הרובה שלי על שק החול, וחשבתי שאני אותו בן אדם שהייתי בשתיים בלילה, ושאני לא. בחמש וחצי החלפנו משמרת, אמרנו "לילה טוב אחי" עם יד על הכתף, והלכנו לישון באוהלים נפרדים.
זה לא קרה שוב במילואים. היו עוד ארבעה ימים, ובכל פעם שהוא עבר לידי בחדר האוכל הגוף שלי זכר. הוא לא ניסה. אני לא ניסיתי.
קו הגייז של גוד סקס: היכרויות ושיחות חיות בין גברים, אחד על אחד, פתוח מרוב הטלפונים, דיסקרטי לגמרי.
בלילה האחרון הייתה לי שוב שמירה, עם מישהו אחר, ובשלוש בלילה ראיתי את ניר עובר בין האוהלים עם סיגריה. הוא ראה אותי. עמד רגע, ואני חשבתי שהוא יבוא, ורציתי שיבוא, וגם פחדתי שיבוא. הוא הרים יד לשלום והמשיך. ישבתי בעמדה עם הידיים רועדות והבנתי שאני מאוכזב, ושאני לא יודע מה לעשות עם זה. ביום השחרור הוא לחץ לי יד כמו לכולם.
חזרתי הביתה, זיינתי את אשתי בפעם הראשונה מזה חודשיים, והיא אמרה שהמילואים עשו לי טוב. ניר שלח לי הודעה אחרי שבועיים. "אם אתה רוצה לדבר." לא עניתי. ההודעה עדיין שם, ואני פותח אותה כל ערב, ולא עונה, ולא מוחק.
סיפורים דומים
יש לכם סיפור משלכם? שלחו לנו ונפרסם בשם בדוי.
