ערב פוקר אצלנו בבית: בעלי הפסיד הכל, ואני הייתי הקופה

פעם בחודש, ביום חמישי, בעלי מארח פוקר. שלושה גברים, בקבוק ויסקי, ז'יטונים של עשרה שקלים, ואני מביאה פיצוחים ונעלמת לחדר. ככה זה היה שלוש שנים. בחמישי של אוקטובר לא נעלמתי.

אני נועה, בת 38, מכפר סבא, נשואה לאורי שתים עשרה שנה, שני ילדים שהיו באותו ערב אצל סבתא בנתניה. אורי בן 41, מהנדס, גבר רגוע עם חוש הומור יבש, שבמיטה, מזה שנה, מספר לי דברים בחושך. שאני יפה מדי בשביל גבר אחד. שהוא רוצה לראות אותי. בהתחלה צחקתי. אחרי חודשיים הפסקתי לצחוק והתחלתי לשאול "עם מי". הוא אמר "עם מישהו שאני סומך עליו". ידעתי על מי הוא מדבר.

החברים: רועי, בן 42, גרוש טרי, גבוה, שקט, מהסוג שמסתכל עלייך שנייה אחת יותר מדי ואז מוריד את העיניים. ועמית, בן 39, נשוי, רועש, מצחיק, עם ידיים גדולות שהוא מדבר איתן. שניהם חברים של אורי מהצבא. שניהם, בשלוש שנים של פוקר, אמרו לי "תודה על הפיצוחים, נועה" ולא יותר. אני ידעתי שרועי מסתכל. אורי ידע שאני יודעת.

בחודש שלפני, אחרי הפוקר, כשהם הלכו, אורי נכנס למיטה ואמר בחושך "רועי שאל עלייך היום. אם את בסדר אחרי הגירושים של אחותך. הוא שם לב שלא יצאת מהחדר". אמרתי "נחמד מצדו". אורי אמר "הוא לא שאל בגלל שהוא נחמד". ואז הוא נגע בי, ואני הייתי רטובה, ושנינו ידענו למה. "בפעם הבאה," הוא אמר, "תצאי מהחדר". "ו?" "ונראה". לא ישנתי עד הבוקר, ובמשך חודש כל פעם שראיתי את רועי בפייסבוק חשבתי על המילה "ונראה".

באותו חמישי לבשתי שמלה שחורה קצרה. לא הכי קצרה, אבל כזאת שלא לובשים כדי להביא פיצוחים. אורי ראה אותי יוצאת מהחדר, הסתכל, ואמר בשקט "את בטוחה?" אמרתי "אני מביאה פיצוחים". הוא חייך את החיוך שלו ואמר "תביאי".

ישבתי. בפעם הראשונה בשלוש שנים, ישבתי ליד השולחן. "נועה משחקת?" שאל עמית. "נועה צופה," אמר אורי. רועי לא אמר כלום. מזג לי ויסקי. הידיים שלו לא רעדו. שלי כן.

אורי שיחק גרוע. אני לא יודעת אם בכוונה. אחרי שעה לא נשארו לו ז'יטונים, ועמית צחק ואמר "אורי, הולך הביתה?" ואורי הסתכל עלי, ארוך, ואז על שניהם, ואמר "יש לי עוד משהו להמר עליו". השולחן נהיה שקט. רועי הניח את הקלפים. "מה," אמר עמית, עדיין מחייך, ולא מחייך. אורי אמר "יד אחת. אם אני מנצח, לוקח את הקופה. אם אני מפסיד, המנצח מקבל את נועה. לשעה. פה. ואני צופה". ואז הוסיף "אם היא מסכימה". ושלושתם הסתכלו עלי.

אני אספר מה הרגשתי, כי זה הסיפור. לא פחד. חום. בין הרגליים ובפנים, ובמקום לרדת לרצפה, הרמתי את הכוס, שתיתי, ואמרתי "תחלק". בקול שלי. רועי הסתכל על אורי ושאל "אתה רציני?" אורי אמר "חלק". עמית אמר "אחי, זה מטורף" וחילק.

הייתי צריכה לקום. במקום זה הסתכלתי על בעלי, ובעלי הסתכל עלי בחזרה, ובעיניים שלו ראיתי משהו שלא ראיתי בשתים עשרה שנה: הוא לא היה בטוח. הוא הימר עלי, באמת, ופחד שאני אקום, ופחד שלא. ואני הבנתי שמה שאני עומדת לעשות אני עושה בשבילו, ושזה בדיוק מה שהופך את זה לשלי. החזקתי את הכוס בשתי ידיים ושמעתי את הקלפים נופלים על השולחן אחד אחד.

אורי קיבל זוג שמיניות. רועי קיבל שלושה מלכים. עמית זרק את הקלפים. הסתכלתי על רועי. הוא הסתכל עלי ולא על הקלפים, ואז הוא קם, הקיף את השולחן, עמד מאחורי הכיסא שלי, ושם יד על הכתף החשופה שלי. "נועה," הוא אמר, "תגידי לא ואני יושב". אמרתי "אתה ניצחת". אורי זז עם הכיסא שלו מהשולחן למרחק של שני מטרים, מול הספה, ועמית נשאר ליד השולחן עם הוויסקי ועם פה פתוח.

רועי הרים אותי מהכיסא בעדינות, הוביל אותי לספה, והוריד לי את השמלה בעמידה מול שני גברים: בעלי, והחבר הרועש שלו. לא הייתה לי חזייה. עמית אמר "אלוהים" ועצר את עצמו. אורי לא אמר כלום. הסתכל. ואני, במקום להתבייש, הסתכלתי על בעלי בזמן שגבר אחר מוריד לי את התחתונים, וראיתי שהוא קשה בג'ינס, ושהעיניים שלו רטובות, ושהוא לא מפסיק לחייך.

רועי ירד עלי על הספה שלנו. גבר שקט עם לשון שקטה, לאט, מדויק, עם הידיים על הירכיים שלי, פותח אותי כמו שפותחים משהו ששייך למישהו אחר, בזהירות. שמעתי את עמית נושם. שמעתי את אורי לוחש "תסתכלי עלי". הסתכלתי עליו וגמרתי, בפעם הראשונה, על הפה של רועי, בקול, בסלון שבו הילדים שלי רואים טלוויזיה.

"תיכנס בה," אמר אורי. ככה, לרועי, בקול רגיל. רועי הוריד את המכנסיים, ואני ראיתי זין של גבר אחר בפעם הראשונה מזה שתים עשרה שנה, עבה, ישר, ורציתי אותו בלי להרגיש אשמה, כי בעלי ביקש. הוא נכנס בי לאט על הספה, עם הרגליים שלי על הכתפיים שלו, ואורי קם מהכיסא, ניגש, ועמד לידנו, והחזיק לי את היד. בעלי מחזיק לי את היד בזמן שהחבר שלו דופק אותי. אם לא הייתם שם, אין דרך להסביר כמה זה אהבה.

רועי דפק אותי חזק, בשקט, עם העיניים על אורי כל הזמן, כאילו הוא מבקש רשות בכל תנועה, ואורי הנהן, ואני גמרתי שוב עם היד של בעלי לוחצת על שלי. ואז אורי אמר לעמית "אתה לא צריך לשבת שם". עמית לא זז. "נועה?" שאל אורי. ואני, מתחת לרועי, אמרתי "שיבוא". עמית בא.

יד גדולה על החזה שלי, ואז פה. גבר רועש שפתאום לא מדבר. רועי בתוכי, עמית על הפטמות שלי, בעלי מחזיק לי את היד ולוחש באוזן "את יפה, את יפה, את יפה". לא ידעתי שזה אפשרי, שלושה גברים נוגעים בך ואחד מהם בעלך ואת לא מרגישה זונה. הרגשתי מלכה. עמית הוציא, ואני לקחתי אותו לפה בזמן שרועי בתוכי, ואורי הסתכל על אשתו עם שני החברים שלו, ואמר "תראו אותה".

רועי גמר בי. ביקשתי. "בפנים," אמרתי, ואורי אמר "כן" באותה שנייה. עמית גמר לי על החזה, בקול שהשכנים שמעו. ואז אורי, בעלי, שלא נגע בי כל הערב חוץ מהיד, הוריד את המכנסיים, הרים אותי מהספה, הושיב אותי על ברכיו על הכיסא שממנו צפה, ונכנס בי, רטובה מגבר אחר, מול שני החברים שלו שעמדו שם חצי לבושים. "זה שלי," הוא אמר להם, ואמר לי, ואני גמרתי בפעם השלישית עם הפנים בצוואר של בעלי.

הם הלכו בחצות. רועי בדלת אמר "תודה" לאורי, לא לי, ואורי אמר "בחודש הבא אני מנצח". עמית אמר "אני לא אספר לאשתי". אורי אמר "תספר. תביא אותה".

במיטה, בשתיים, אורי שאל אם אני בסדר. אמרתי לו "אני לא יודעת מי אני עכשיו". הוא אמר "את אותה אישה. רק שעכשיו שלושה גברים יודעים מה שאני יודע". ישנתי כמו תינוקת. בבוקר, כשהילדים חזרו מסבתא, אורי הכין להם שוקו, ואני אספתי ז'יטונים מתחת לספה, ומצאתי שם גם את התחתונים שלי, ושמתי אותם בכיס של החלוק, ואורי ראה, וחייך מעל השוקו. בחודש הבא יש פוקר. קניתי שמלה חדשה. ורועי שלח הודעה לאורי, לא לי: "תגיד לנועה שהפעם אני מביא את הוויסקי". אורי הראה לי. אמרתי "תגיד לו שהפעם אני לא צופה".

אם קראת עד כאן ויש לך אישה כזאת בבית, או שאת אישה כזאת, אפשר לספר את זה למישהי שלא תשפוט. הבנות בקו של גוד סקס אוהבות סיפורים של פוקר. חייג.

רוצה לספר את זה לבחורה אמיתית, עכשיו?
שיחה חיה עם אחת הבנות של גוד סקס. תשלום בכרטיס אשראי במהלך השיחה, חיוב לפי דקה, בלי רישום, דיסקרטי.

חייג לשיחה חיה
03-6145977