נכנסתי לאתר הכלוב וגיליתי עולם חדש של בדסמ. לא ידעתי אם אני יותר שולטת או נשלטת, יותר שפחה או מלכה, אז ניסיתי הכל. זיינתי, הזדיינתי ועדיין…
תמיד שמעתי על הכלוב, אבל לא ידעתי מה זה. עד שמצאתי את עצמי נכנסת לאתר והולכת לאיבוד, בתוך לוח המודעות, המפגשים ועוד. מאז הכלוב זה המקום שלי לזיונים. כשנכנסתי לכלוב בפעם הראשונה, זה תפס אותי לגמרי בהפתעה. ההפתעה הכי גדולה הייתה שמודעה בלוח הובילה לזה שעוד באותו הלילה זיינו אותי בתחת בפעם הראשונה, לא גבר אחד – שלושה גברים זיינו אותי בתחת, אחד אחרי השני ועד אותו ערב התחת שלי היה בתול.
תמיד היה בי חלק שאהב שליטה, אבל הדחקתי אותו. זה לא שנמשכתי לבגדי עור ואזיקים, אבל אהבתי שתופסים אותי ומזיינים אותי. אהבתי שמדברים אלי מלוכלך, שמצווים עלי למצוץ זין עמוק, כשאומרים לי לא לגמור עדיין, כשגבר מתייחס אלי כאילו אני הכלבה שלו, הזונה שלו.
אז החלטתי להציץ בלוח של מודעות של הכלוב, כדי לראות איך נראה מבפנים עולם של בדסמ ושליטה. התחלתי להתכתב בכלוב עם גברים, ללכת לאירועים, הסתובבתי, הסתכלתי, התחרמנתי. בכל פעם שתיתי קצת, לקחתי כמה שאחטות, השתחררתי. נדהמתי מזה שיש עולם שלם של גברים ונשים כמוני.
נשים שאוהבות שמזכירים להן למי הן שייכות, למי התחת והכוס שלהן שייך. גברים שאוהבים ישבן בתולי כדי לדפוק אותו חזק. חיפשתי גברים שיזיינו אותי עד שארגיש סחרחורת. כאלה שיגרמו לי להנאה וסבל בו זמנית. גברים שימתחו לי את השפתיים הקטנות של הכוס הקטן שלי, שימלאו את החורים שלי חזק. השפרצתי את ההורמונים שלי לכל כיוון והשפרצתי מהכוס. חיפשתי גברים שיחנכו אותי, ישפילו אותי, שיחלבו לי את השדיים עם הפה ואת הדגדגן.
אחר כך הייתה לי תקופה של מלכה, חיפשתי עבדים צייתנים ונקיים. שיהיו רק שלי. שישרתו אותי, שילקקו לי את הכוס כמו סמרטוטים, שיאהבו את המקום הנמוך. שיהיו ממושמעים, שיסגדו לגוף שלי. הצלפתי בהם, סתרתי להם, ירקתי והשתנתי עליהם. הם התמסרו אלי כמו כלבים, ליקקו לי את כפות הרגליים, את החור של התחת, את השירותים. הם היו הצעצועי מין שלי. העריצו אותי, ידעו את מקומם, את תפקידם – לסגוד לי.
ומה לגבי התקופה שמצאתי בכלוב שפחה? זה כבר לפעם הבאה…
