ההסכם
זה התחיל ליד שולחן המטבח, באותו הערב, עם כוס יין אחת יותר מדי. היא סיפרה לו את הפנטזיה שלה בקול שקט, בלי להסתכל לו בעיניים: סמטה חשוכה, זר שתופס אותה ליד הקיר, ידיים שלא מבקשות רשות. היא חיכתה שהוא יצחק. הוא לא צחק. הוא שאל רק דבר אחד: "את רוצה שזה יהיה אני?" והיא ענתה: "רק אתה".
אז הם בנו את המשחק המסוכן ביחד, כמו שבונים כללים למשחק קלפים. היא בחרה את המסלול – דרך הסמטאות הישנות מאחורי השוק, בצד הפחות מוצלח של העיר, שהיא מכירה בעיניים עצומות. הוא יחכה שם, בקפוצ'ון, עם זקן של כמה ימים שהיא ביקשה ממנו לא לגלח. מילת הביטחון: "קינמון". אם היא אומרת קינמון – הכול נעצר באותה שנייה, בלי שאלות. וכל השאר – כולל ההיאבקות, הדחיפות, ה"לא" שהיא תגיד – הוא חלק מהמשחק. "אני אשחק שאני נאבקת", היא אמרה לו, "ואתה לא תעצור. רק מקינמון". הוא הנהן, ליטף לה את הצוואר ואמר: "ואת תלבשי את החולצה הישנה עם הכפתורים".
השעה הייתה מאוחרת ומחר חיכתה לה פגישה חשובה, ובכל זאת היא יצאה. היא הלכה לאט, לא מהר, עוברת דרך הסמטאות החשוכות בין הבתים הישנים, הלב דופק לא מפחד אלא מציפייה. בשעות האלה הרחובות היו תמיד ריקים, ולכן היא שמעה אותו עוד לפני שראתה אותו: צעדים מוכרים שמנסים להישמע זרים. בחור בקפוצ'ון, ידיים בכיסים, פנים נעולות על האבנים. היא הכירה את הצעד הזה משנתיים של בקרים, ובכל זאת השחקנית שבה הסתכלה ישר קדימה והתעלמה ממנו, כשהוא הולך כמה צעדים לפניה.
הסמטה
ואז הבחור עצר, הסתובב עם פניו אליה, ובמה שהיה נראה כמו קפיצה של טורף דחף אותה אל הקיר של הבית הסמוך, הדביק את גופו אל שלה ונעץ בה מבט מבטיח בשורות רעות. היא נתנה לרגליה להתקפל כאילו עוד שנייה היא צונחת, השאירה את גופה קפוא כמו שתכננה, הרחיבה את העיניים ולחשה "לא" חלש, בדיוק כמו שאמרה לו שתעשה. מתחת למסכה הכול בה רעד – לא מאימה, אלא מכוח ההעמדה. היא הכירה את הריח של העור שלו דרך הבד. היא רצתה את זה כל כך, שבקושי זכרה להתנגד.
פניו לבשו מסכת ניצחון, הוא כיוון את הזין שלו דרך הבגדים לגובה הכוס שלה והחל לשפשף אותו דרך מכנסיו המרושלים אל מול חצאיתה הדקה. הוא שחרר אחת מידיה ודחף אותה מתחת לחצאית, מפשפש בין רגליה ודוחף אצבעותיו אל הכוס שלה, תופס אותו דרך התחתונים ומכווץ את השפתיים החיצוניות שלה עד עקצוץ מתוק. פיו נדבק אל פניה והוא החל ללקק אותה כמו בעל חיים, מעביר לשון מחוספסת על עור פניה העדין, מרייר עליה כמו כלב. היא דחפה אותו בחזה בשתי ידיים – דחיפה אמיתית, ככה הוא ביקש – והוא לכד את שתי ידיה מעל ראשה. אצבעות ידו השנייה פערו את פיה ונדחפו פנימה, משתלטות על מה שהחשיבה כמקור הכוח העיקרי שלה – הפה, הלשון, הדיבור. היא נשכה קלות, הוא צחק לתוך הצוואר שלה, ומילת הביטחון נשארה שמורה עמוק בגרון, לא נחוצה. שפתיה נישקו אותו בחזרה, פיה התמלא בריר והוא מצץ מתוכה את הנוזלים בצורה אגרסיבית ורעבה.
הוא משחרר את אחיזתו מהנקודות האסטרטגיות ומתחיל לטייל על פני כל גופה. הוא מושך בשערה לאחור ומצמיד את ראשה לקיר ביד מחושבת, מפתיע, מאיים כביכול, ובעיקר מרגש – את שניהם. הזין שלו יוצר מרחק בין הגוף שלה ושלו, הוא מודד את גופה מלמעלה למטה, מצקצק בלשונו ומסמן אותה כחתיכה ששווה סיבוב, בדיוק כמו הזר שהיא תיארה לו במטבח. אצבעותיו נזרקות מקצה גופה האחד אל האחר, מהשדיים שאותם הוא מקמט ומקפל ועד הירכיים אותן הוא שורט דרך הבד של החצאית, אל הבטן אותה הוא מרגיש דרך חולצת הקיץ השקופה, אל התחת העסיסי שבו הוא תופס שוב ושוב כדי להתענג על התפוח האסור. היא לא מוציאה הגה מפיה ורק עיניה מדברות – בתשוקה, בציפייה ובהתרגשות שמתפזרת בגופה ברגעים של עדינות מפתיעה, כשאצבע אחת שלו עוצרת לשנייה על הלחי שלה כדי לשאול בשקט אם הכול בסדר, והיא עונה בנשיכת שפה.
הוא מפסיק לשחק איתה דרך הבגדים ומפשיל את מכנסיו, חושף זין ארוך ועבה, שהיא מכירה היטב ובכל זאת נשימתה נעתקת. הוא מצחקק לה אל תוך הפנים ובתנועה חדה קורע מעליה את החולצה המכופתרת – הישנה, זאת שהיא לבשה בדיוק בשביל זה – הכפתורים מתפזרים אל רגליהם והחולצה נופלת על המדרכה, חושפת חזייה לבנה עדינה מעוטרת תחרה. הוא משאיר את הכתפיות במקומן ורק מושך את החזייה אל מתחת לחזה, חושף שדיים זקורים, מקרב את פיו לאחת הפטמות ונותן בה נשיכה שמוציאה אנקה ארוכה מגרונה. היא נאנקת, מתפתלת, לוחשת "די" – לא קינמון, די – והוא מבין בדיוק מה זה אומר: עוד.
אחת, שתיים, שלוש, ארבע… היא מתחילה לספור את השניות בליבה, בודקת כמה זמן היא מחזיקה בדמות שלה לפני שהיא נשברת ומתחננת. הוא מעלה את החצאית למעלה ומזיז את התחתונים הצידה, יורד מולה על ברכיו, ידיו מחזיקות בידיה ולוחצות אותן אל הקיר, ראשו נשען על הבטן התחתונה ופיו פוגש את הכוס שלה. הוא רטוב ומזמין, טיפה של נוזל לבנבן מבצבצת על שפתיה הפנימיות והוא שואף אותה פנימה אל תוך הפה שלו, מזניק את לחץ הדם שלה וכאילו מזריק אדרנלין אל גופה, היא מתחילה ליילל כמו חתולה מיוחמת והוא מזיין אותה עם הלשון שלו, פורס את השפתיים הפנימיות לצדדים וחושף את הדגדגן שזוכה לנשימת אוויר לילה קריר, פעם מלקק ופעם נותן לו להרגיש את הקרירות שבחוץ. ניגודיות הטמפרטורות משגעת אותה והיא נשברת ראשונה – שוכחת את התפקיד של האישה הקפואה, דוחפת את אגנה קדימה לתוך הפה שלו ומבקשת עוד, ידיה לוחצות את אצבעותיו לתוך הקיר, רגליה פשוקות לרווחה, עמידתה יציבה על הקרקע. היא גומרת לו לתוך הפה, הכוס שלה מתנפח ומאדים, והוא בולע את הטיפות שנוזלות מתוכה.
בלי שתהיה לה הזדמנות להתעשת הוא נעמד מולה, מפיל את הקפוצ'ון מכתפיו ומניח אותו מקופל על המדרכה. היא יורדת על ברכיה, על הבד הרך – הפרט הקטן היחיד שלא נכלל בפנטזיה שלה, ושגורם לה לחייך בעיניים לפני שהיא מחזירה את המסכה – פניה פוגשות בזין שלו ופיה מתמלא. הוא מחזיק בראשה בשתי ידיו ושולט על קצב תנועותיה, היא משאירה את ידיה מאחורי גבה כפי שתכננו, פה פתוח, מתמסרת לקצב. הוא דוחף פנימה והחוצה והיא נענית לתנועותיו, מגרה אותו בלשונה, מוצצת חזק ככל שיכולה, הקצב מתגבר והיא מרשה לעצמה לאבד גם את השליטה האחרונה שנשארה לה, הלסת מרגישה תפוסה והיא נאנקת בעוד שהוא מחזיק בשערה הארוך בידו ושולט על ראשה וצווארה, הריר מתערבב עם הגמירה המלוחה שלו והיא סוגרת את עיניה כשהוא שופך את הנוזלים לתוך הפה שלה, תופס את עצמו ומורח את השפיך על פניה הסמוקות, מסמן אותה כשלו – בדיוק כמו שביקשה ממנו, מילה במילה, ליד שולחן המטבח.
הגילוי
עדיין מחזיק בשערה הוא מושיב אותה אחורה אל הקיר, הזין שלו עדיין עומד, והוא משכיב אותה על הקפוצ'ון הפרוש ונכנס אל תוכה, מהר וחד, רק בשביל לגמור פעם נוספת אחרי כמה תנועות קצרות ועזות. הוא נשפך מעליה ומוחץ אותה בין גופו לבין האבן החמימה של הסמטה, ואז פתאום הזר נעלם: הידיים נהיות רכות, הוא אוחז בפניה, מנשק לה את המצח ולוחש לה לתוך האוזן: "נו, איך היה, מותק?"
"הפנטזיה הכי טובה שמימשנו", היא חייכה אל אהובה, מרעידה עדיין. "ואפילו לא הייתי צריכה את הקינמון". הוא עטף אותה בקפוצ'ון במקום החולצה הקרועה, והם הלכו הביתה שלובי ידיים דרך אותן סמטאות, מתווכחים בלחש מי מהם בוחר את המשחק הבא.
שיחה חיה עם אחת הבנות של גוד סקס. תשלום בכרטיס אשראי במהלך השיחה, חיוב לפי דקה, בלי רישום, דיסקרטי.
שיתוף
