אני מגיע למועדון בעיר התחתית בחיפה פעם בשבועיים כבר שנתיים, אז אני מזהה זוג בפעם הראשונה שלו ממרחק עשרים מטר. הם עומדים קרוב מדי אחד לשני. הם מחזיקים את הכוסות בשתי ידיים. והאישה מסתכלת על כל הדלתות שנפתחות כאילו עומד לצאת מהן מישהו שהיא מכירה מהעבודה.
קוראים לי ניר, אני בן 36, רווק, מהנדס, גר בכרמל. אני לא בא למועדון בשביל לצוד. רוב הערבים אני שותה בירה, מדבר עם אנשים, ולפעמים משהו קורה ולפעמים לא. אבל באותו שישי ראיתי אותם ליד הבר ולא הורדתי ממנה את העיניים במשך חצי שעה, והבעל שם לב.
היא הייתה בת 33 בערך, שיער שחור אסוף, שמלת עור קצרה שברור היה שנקנתה בשביל הערב הזה, ורגליים שלא נגמרות. הוא היה גבוה, מזוקן, חולצה מכופתרת, ואחז לה את הגב התחתון כאילו הוא מחזיק אותה שלא תברח. בסוף הוא הניח את הכוס, אמר לה משהו באוזן, והלך לכיווני.
"אתה מסתכל על אשתי כבר חצי שעה". לא בכעס. בבדיקה. אמרתי לו שהוא צודק ושאני מצטער אם זה מפריע. הוא חייך. "זה לא מפריע. זה הסיבה שבאנו. אני עופר. היא ליאת. זאת הפעם הראשונה שלנו ואני רוצה לראות אותה עם מישהו. היא אמרה שהיא רוצה שאני אבחר. אני בוחר אותך".
לא שאלתי למה. אחר כך הוא אמר לי שזה כי לא ניגשתי. שבמועדון שבו כל גבר שני היה מנסה, זה שנשאר במקום הרגיש בטוח. הלכנו אליה ביחד. ליאת לחצה לי יד, יד קרה, והסתכלה על עופר ולא עליי. "הוא בסדר?" היא שאלה אותו. "הוא בסדר", עופר אמר. "ואת?" היא נשמה עמוק. "אני מתה מפחד ואני רוצה את זה יותר מכל דבר". זה המשפט שאני הכי זוכר מכל הערב.
צריך להגיד משהו על המועדון, בשביל מי שלא היה. זה לא מה שמדמיינים. זה מקום עם בר, עם מוזיקה בווליום של בית קפה, עם זוגות בני ארבעים שמדברים על גני ילדים, ואז יש מסדרון, ובמסדרון יש חדרים, וחלק מהדלתות פתוחות וחלק סגורות, ואף אחד לא דוחף אף אחד לשום מקום. את רוב הזוגות שבאים בפעם הראשונה אני רואה שותים שתי כוסות, מסתכלים, ונוסעים הביתה לזיין את עצמם במכונית בחניון. גם זה בסדר. המקום הזה בנוי על זה שאף אחד לא חייב כלום. אז כשעופר הגיע אליי עם משפט מוכן, הבנתי שהם לא מהזוגות של החניון. הם דיברו על זה חודשים, אולי שנים, והערב הזה היה הסוף של דרך ארוכה, לא ההתחלה שלה.
ישבנו עשרים דקות בספות. דיברנו. היא מהקריות, מורה למתמטיקה, הוא עובד בנמל. נשואים שש שנים. הפנטזיה שלו, אבל היא זאת שקבעה תאריך. החוקים: קונדום. הוא נוכח כל הזמן. היא יכולה לעצור, והמילה היא "קריות", וכולנו צחקנו, וזה שבר משהו. ואז עופר אמר "אני רוצה שתנשק אותה פה, בסלון, כדי שהיא תדע אם זה עובד". נישקתי אותה. השפתיים שלה רעדו שלוש שניות ואז הפסיקו לרעוד, והיד שלה עלתה לעורף שלי, ושמעתי את עופר נושף לידי.
בחדר הפרטי יש מיטה גדולה, ספה, אור חלש, ומראה על הקיר. עופר התיישב על הספה. ליאת עמדה באמצע החדר והסתכלה עליו, ואני ראיתי שהיא מחכה לרשות, והוא אמר לה "תורידי את השמלה, מותק, תראי לו". היא הורידה. גוף של אישה שרצה בבוקר, שדיים קטנים וזקופים עם פטמות כהות, תחתוני חוטיני שנעלמו בין הישבנים. "תראה אותה", עופר אמר לי. "תראה מה יש לי". בקול הזה לא היה גרם של כאב. היה בו רק גאווה, ואני הבנתי באותו רגע מה הדבר הזה בשבילו.
התפשטתי. ליאת הסתכלה על הזין שלי ואז על הבעל שלה ואז חזרה אליי, ועופר אמר "נו, מה, תתחילי" בקול רך, והיא ירדה על הברכיים. היא מצצה לי לאט, בחקירה, כמו מישהי שלומדת מכשיר חדש, ואני הסתכלתי על עופר שהסתכל על אשתו עם הזין של גבר זר בפה, והוא הניח יד על המכנסיים שלו והיה קשה, זה היה ברור גם מהמרחק הזה. "היא טובה, נכון?" הוא שאל. "היא מדהימה", אמרתי, וליאת גנחה סביבי, מהמחמאה.
השכבתי אותה על המיטה וירדתי עליה. היא הייתה רטובה בצורה שהפתיעה אותי, אחרי כל הפחד שבעיניים, הגוף שלה כבר קיבל החלטה. היא גמרה על הלשון שלי אחרי כמה דקות, בשקט יחסי, עם היד על הפה, ועופר אמר מהספה "אל תשתיקי את עצמך, ליאת. אין פה שכנים". בפעם השנייה היא לא השתיקה.
שמתי קונדום ונכנסתי אליה. היא קראה "עופר" כשהכנסתי את הראש, ושמעתי אותו עונה "אני פה, מותק, אני רואה". היא הייתה צרה וחמה והירכיים שלה נסגרו עליי, ואני התחלתי לזוז בתוכה לאט, כי הבנתי שהיא צריכה להרגיש כל שנייה, ולא רק את הסוף. אחרי דקה היא לחשה "יותר חזק" ואחרי שתי דקות היא לא לחשה. היא תפסה לי את הישבן בשתי הידיים, פתחה את העיניים, הסתכלה דרך הכתף שלי ישר על הבעל שלה, ואמרה לו "הוא מזיין אותי, עופר, אתה רואה? גבר אחר מזיין אותי". ועופר ענה, בקול שנשבר באמצע, "אני רואה, אני רואה אותך, את כל כך יפה".
עופר אמר "רגע". הפסקתי, בתוכה, ונשמתי. הוא ניגש למיטה, התכופף, ונישק אותה. נשיקה ארוכה, איטית, בזמן שאני בתוך אשתו, והיא גנחה לתוך הפה שלו, ואני הרגשתי אותה מתכווצת סביבי מהנשיקה של הבעל שלה. "אני אוהב אותך", הוא אמר לה. "אני אוהבת אותך", היא אמרה, "אל תפסיק לו". הוא חזר לספה. אני המשכתי. אבל משהו השתנה בה אחרי הנשיקה הזאת, היא הפסיקה לבדוק ופשוט נתנה, הירכיים שלה נפתחו עוד, היא תפסה לי את הגב ושרטה, והקולות שלה הפכו לקולות של אישה שלא זוכרת איפה היא נמצאת.
הפכתי אותה. על ארבע, עם הפנים למראה, ככה שהיא ראתה את עצמה ואת עופר מאחור וראתה אותי נכנס אליה. היא הסתכלה על כולנו בבת אחת. אני לא מצליח לתאר את זה, איך האישה הזאת, שלפני שעתיים החזיקה כוס בשתי ידיים, הסתכלה במראה ואמרה "אני לא מאמינה שזאת אני" וקימרה את הגב עוד יותר. עופר קם מהספה. הוא לא נגע בנו. הוא עמד ליד המיטה, קרוב, פתח את המכנסיים ואונן, ואמר לה "זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיי". והיא גמרה. גמרה בצרחה שנמשכה, שהרגשתי אותה סוחטת אותי, ואני הפסקתי להתאפק וגמרתי לתוך הקונדום בתנועות אחרונות חזקות, ועופר גמר על הסדין ליד הפנים שלה, והיא נישקה לו את היד.
אני לא יודע מה היה חזק יותר באותו רגע: הגוף שלה שעוד רעד סביבי, או המבט של עופר. הוא הסתכל על אשתו כאילו היא נולדה מחדש, וליאת הסתכלה עליו בחזרה דרך המראה, מזיעה, פרועה, ואמרה לו "אני אוהבת אותך, משוגע" ועופר ענה "גם אני, משוגעת". ואני, הגבר הזר שבתוכה, הרגשתי כבוד להיות הדבר שהחזיר להם את המשפט הזה.
שכבנו שלושתנו דקה בשתיקה. ואז ליאת התחילה לצחוק. צחוק אמיתי, משוחרר, והיא אמרה "למה חיכינו שש שנים". עופר שכב לידה והחזיק לה את היד. אני לבשתי מכנסיים כי הבנתי שזה הרגע שלהם, ועופר קם ולחץ לי יד, לחיצה ארוכה, ואמר "תודה שהיית בסדר". ליאת נישקה אותי על הלחי. "אולי נתראה פה שוב", היא אמרה, והוא הסתכל עליה בהפתעה, ואז חייך.
שיחה חיה עם אחת הבנות של גוד סקס. תשלום בכרטיס אשראי במהלך השיחה, חיוב לפי דקה, בלי רישום, דיסקרטי.
נשארתי בחדר עוד כמה דקות לבד, מתלבש לאט. במועדון אני רגיל לקום ולהמשיך לבר, אבל הפעם ישבתי על קצה המיטה וחשבתי על עופר, על איך גבר יכול לאהוב אישה כך שהוא נותן אותה לרגע, בלי להפסיד אותה, ואפילו להרוויח אותה בחזרה. אני רווק. לא הכרתי את זה. באותו ערב למדתי משהו על נישואים מזוג מהקריות.
ראיתי אותם יוצאים מהמועדון חצי שעה אחרי. היא הלכה ראשונה, זקופה, בלי לבדוק את הדלתות. הוא הלך מאחוריה ולא החזיק לה את הגב. היא לא הייתה צריכה שיחזיקו אותה.
יש לכם סיפור משלכם? שלחו לנו ונפרסם בשם בדוי.
