אני מתאמן באותו חדר כושר בקריית שרת כבר שש שנים. מקום קטן, לא רשת, מזגן שעובד חצי מהזמן ושוקי הבעלים שמכיר כל אחד בשם. אני בן 31, עובד בהייטק באזור התעשייה של חולון, ובשבילי שעה וחצי בערב בחדר כושר זה מה שמחזיק אותי שפוי.
את דור הכרתי לפני שנה, כשהוא ביקש ממני ספוט על הבנץ'. בן 28, פרמדיק במד"א, משמרות מטורפות, וגוף של מישהו שמרים אנשים על אלונקות לפרנסתו. עמדתי מאחוריו עם הידיים מתחת למוט, והוא דחף שמונה חזרות עם מאה קילו כשהוא מסתכל לי ישר בעיניים מלמטה. אני זוכר שחשבתי: וואו, יש לו עיניים ירוקות.
מאז נהיינו שותפים. ראשון, שלישי וחמישי, תשע בערב, כשהמקום כבר מתרוקן. הוא שולח לי בוואטסאפ "רגליים היום, אל תברח", ואני שולח לו אימוג'י של מצבה. צוחקים, מזיעים, מקללים את שוקי על המזגן.
אני יודע שאני הומו מגיל עשרים. ההורים יודעים, החברים יודעים, אבל בחדר כושר אני לא בדיוק מכריז. זה מקום של גברים מחולון שמדברים על כדורגל, ואני מעדיף להתאמן בשקט. ודור, ככה חשבתי, סטרייט. הייתה לו פעם תמונה עם בחורה בפרופיל. לא שאלתי.
אבל היו רגעים. כשהוא תיקן לי את הגב בדדליפט ושם יד על הגב התחתון שלי, ונשאר שנייה יותר מהדרוש. כשתפסתי אותו במראה מסתכל עליי בזמן סקוואט, והוא לא הסיט את המבט, רק חייך. כשהוא הוריד חולצה אחרי סט ושאל "מה, אתה בודק אם עבדתי על הבטן?" ואני הסמקתי כמו אידיוט.
לפני חודש שוקי התחיל לתת לדור לסגור את המקום בימי חמישי, בתמורה למנוי. אז בחמישי האחרון, כשהמתאמן האחרון, פנסיונר עם אוזניות, יצא ב־22:40, דור נעל את הדלת מבפנים, כיבה את המוזיקה, ופתאום היה שקט. רק הזמזום של המקרר עם הבקבוקים, ושנינו.
"עוד סט אחד?" הוא שאל.
"אני מת," אמרתי. ישבתי על הספסל, הרגליים רועדות אחרי אימון רגליים שלו, שזה אימון של סדיסט.
הוא התיישב לידי. קרוב. הכתף שלו נגעה בשלי, שתיהן רטובות מזיעה. הוא שתק רגע ואז אמר, בלי להסתכל עליי: "טל, אני יכול לשאול אותך משהו?"
"תשאל."
"אתה… עם גברים?"
הלב שלי עצר. כל השנה הזאת, ודווקא עכשיו. "כן," אמרתי. "למה?"
הוא סובב את הראש והסתכל עליי. העיניים הירוקות האלה. "כי אני חושב עליך כבר כמה חודשים, ואני לא יודע מה לעשות עם זה."
לא עניתי מיד. הוא נראה כל כך חשוף, הבחור הזה שמרים מאה קילו בלי למצמץ, יושב ככה ומחכה. "היה משהו בצבא," הוא המשיך, "עם חבר. משהו קטן. ומאז כלום. בנות, ככה ככה. ואז אתה."
"דור," אמרתי, "אתה בטוח שאתה רוצה לפתוח את זה?"
"אני בטוח שאני רוצה לנשק אותך. אם גם אתה רוצה."
רציתי. אלוהים, כמה רציתי. התקרבתי, והוא בא לקראתי, והנשיקה הראשונה הייתה זהירה, מלוחה, עם הזקן הקצר שלו שמשפשף לי את הסנטר. ואז היא כבר לא הייתה זהירה. הוא תפס לי את העורף, אני תפסתי לו את החולצה הרטובה, והתנשקנו כמו שני אנשים שחיכו שנה.
"מקלחת," הוא אמר לי לתוך הפה. "אני מסריח."
"שנינו."
המקלחות אצל שוקי הן שלושה תאים עם מחיצות לבנות וברז אחד שלא עובד. דור פתח את המים בתא האמצעי, הכי חם, והתחיל להתפשט. ראיתי אותו בלי חולצה מאה פעם. ככה לא ראיתי אותו אף פעם. הוא הוריד את המכנסיים הקצרים והבוקסר ביחד ועמד מולי, עירום, הזין שלו כבר חצי קשה, והסתכל עליי כאילו הוא אומר: תורך.
התפשטתי. נכנסנו יחד מתחת למים, וזה היה צפוף ומצחיק, והמים חמים, והוא הצמיד אותי לקיר והתנשקנו שוב, הפעם עם כל הגוף. הרגשתי את הזין שלו מתקשה לגמרי על הבטן שלי, ואת שלי על שלו, והוא נאנח לי באוזן אנחה שלא אשכח.
הורדתי יד ותפסתי את שניהם ביחד. הוא נשען עם המצח על הכתף שלי ונשם כבד. "אל תפסיק," הוא אמר. לא הפסקתי. סבון, מים, היד שלי זזה לאט, והידיים שלו מטיילות לי על הגב, על התחת, כאילו הוא לומד אותי בעל פה.
ואז ירדתי על הברכיים. הרצפה הייתה קשה, לא היה אכפת לי. הסתכלתי עליו מלמטה, כמו בבנץ' הראשון רק הפוך, ולקחתי אותו לפה. הוא היה כבד וחם, והוא אמר את השם שלי, "טל", בשקט, כמו תפילה. מצצתי לו לאט, הלשון על הראש, היד על הבסיס, המים זורמים עלינו. הוא החזיק לי את הראש בעדינות, לא דחף, רק החזיק, והרגשתי איך הרגליים שלו, שהן בעצם עמודי בטון, רועדות.
"רגע, רגע," הוא אמר ומשך אותי למעלה. "אני לא רוצה לגמור ככה. אני רוצה אותך."
שאלתי אם הוא בטוח. הוא אמר שהוא לא היה בטוח בשום דבר השנה כמו בזה. שאלתי אם יש לו קונדום. הוא צחק, אמר "אני פרמדיק, אני תמיד מוכן", והלך עירום ורטוב עד התיק שלו בחדר ההלבשה, וחזר עם קונדום ושפופרת קטנה של ג'ל. "קניתי בסופר־פארם אתמול," הוא הודה. "ליתר ביטחון."
זה הצחיק אותי ונגע בי באותה מידה. שהוא קנה, שהוא חשב, שהוא דמיין את הרגע הזה ולא אמר מילה.
סגרנו את המים. פרשנו שתי מגבות על הספסל הרחב בחדר ההלבשה. הוא נשכב על הגב ומשך אותי מעליו. "תעשה אתה," הוא אמר. "אני רוצה לראות אותך."
שמתי לו קונדום, מרחתי, והתיישבתי עליו לאט. עם הזמן, עם נשימות. הוא החזיק לי את המותניים והסתכל עליי, ואני הסתכלתי עליו, והוא היה עמוק בתוכי, וכל שבוע של אימונים, של מבטים במראה, של "יאללה עוד אחת", התנקז לרגע הזה.
התחלתי לזוז. לאט, ואז מהר יותר. הוא נאנק, ואני נאנקתי, והספסל של שוקי חרק כאילו הוא עומד להישבר, ושנינו התחלנו לצחוק באמצע, ואז הפסקנו לצחוק כי זה היה טוב מדי. הוא תפס לי את הזין והתחיל לגמור אותי ביד בקצב של הירכיים שלי.
"אני קרוב," אמרתי.
"גם אני. תסתכל עליי."
הסתכלתי. גמרתי לו על החזה, על השרירים שהוא כל כך גאה בהם, והרגשתי אותו נמתח בתוכי ונאנח אנחה ארוכה, והאצבעות שלו ננעצות לי במותניים.
נשארנו ככה. נושמים. אני עליו, הוא מלטף לי את הגב. מהרחוב נשמע אוטובוס של דן עובר, ומישהו צועק משהו על מכבי.
"אז," הוא אמר אחרי דקה, "ראשון, תשע בערב?"
"רגליים?" שאלתי.
"חזה," הוא אמר. "ואחר כך אתה בא אליי. יש לי מקלחת יותר גדולה."
קו הגייז של גוד סקס: היכרויות ושיחות חיות בין גברים, אחד על אחד, פתוח מרוב הטלפונים, דיסקרטי לגמרי.
התקלחנו שוב, הפעם בלי למהר. הוא נעל את המקום, והלכנו ביחד עד החניה. ליד האוטו הוא נישק אותי עוד פעם, בחוץ, תחת פנס הרחוב, בלי להסתכל לצדדים.
ביום ראשון הגעתי בתשע. הוא כבר חיכה ליד הבנץ', וחייך. ושוקי, מאחורי הדלפק, הרים גבה ולא אמר כלום.
סיפורים דומים
יש לכם סיפור משלכם? שלחו לנו ונפרסם בשם בדוי.
