"על מה את חושבת?" הוא שאל, גוהר מעליי בתנוחה שאני הכי אוהבת, מאחור, היד שלו על הירך שלי. "נו די, אתה יודע שאני ממציאה דברים בראש כשאתה מזיין אותי."
"אני יודע, ובגלל זה אני שואל. שתפי." הקול שלו היה עמוק ומתנשף, והוא לא האט לרגע.
האמת שקצת התביישתי. הפנטזיה של אותו ערב הייתה נועזת יותר מהרגיל, ואין לי מושג מאיפה היא באה. אבל מזמן הפסקתי להתבייש בפנטזיות שלי. מאז שנתתי לעצמי חופש לעוף עליהן, הסקס שלנו נהיה אחר לגמרי: יותר פרוע, יותר ארוך, והאורגזמות שלי חזקות בטירוף.
"אתה מוכן?" שאלתי, ספק את עצמי, אם אני באמת מוכנה להוציא את המילים לאוויר. "ושלא תעז להפסיק לזיין אותי, שמעת?"
"בסדר, בסדר," הוא צחק, והחזיק אותי חזק יותר במותניים.
"אני חושבת על יוני," אמרתי. יוני, החבר הכי טוב שלו. יוני שישב אצלנו בסלון שבוע קודם, עם המכנס הקצר והידיים הגדולות, ושתה בירה וצחק, ואני תפסתי את עצמי מסתכלת עליו יותר מדי.
הרגשתי אותו נעצר לשנייה. "יוני?"
"אמרתי לך לא להפסיק." הוא לא הפסיק. "אני חושבת שאני שוכבת ככה, בדיוק ככה, ואתה מאחוריי, ויוני יושב בכורסה ומסתכל. רק מסתכל. עם היד על המכנס."
"תמשיכי," הוא אמר, והזין שלו נהיה קשה יותר בתוכי. הרגשתי את זה. הוא נדלק על זה לא פחות ממני.
"ואז אתה אומר לו שהוא יכול להתקרב. והוא קם, ועומד לידי, ואני מרימה את היד ופותחת לו את הכפתור. ואני לוקחת אותו לפה, בזמן שאתה בתוכי מאחור. שני זינים, אחד בכל צד, ואני באמצע, ואני לא צריכה לחשוב על כלום."
הוא נאנח משהו שלא היה מילה, וזיין אותי חזק יותר. "ומה עוד?"
"ואז אתם מחליפים. אתה עומד לידי ואני מוצצת לך, ויוני נכנס בי מאחור, לאט, ואני מרגישה איך אתה מסתכל לו בעיניים מעל הגב שלי. שניכם מסתכלים אחד על השני ואני ביניכם, ואני גומרת ככה, מלאה משני הצדדים, ואתם לא מפסיקים."
זה היה הרגע שבו הוא איבד את זה. הוא תפס לי את השיער, לא חזק מדי, בדיוק כמו שאני אוהבת, ודחף עד הסוף, ואני צרחתי לתוך הכרית. גמרתי בגלים, ארוכים, כאלה שלא נגמרים, והוא גמר אחריי, בתוכי, כשהוא לוחש לי באוזן "יוני, אה? יוני."
שכבנו אחר כך מזיעים, והוא שתק. חשבתי שאולי הגזמתי. ואז הוא אמר, ככה, לתקרה: "אז מה, להזמין אותו לשישי?"
צחקתי. הוא לא צחק.
יוני הגיע בשישי עם בקבוק יין. ישבנו בסלון, שלושתנו, ודיברנו על שטויות. אני לבשתי שמלה קצרה בלי תחתונים, כי בן הזוג שלי ביקש, ושמתי לב שיוני שם לב. אחרי הבקבוק השני בן הזוג שלי אמר את זה בקול, פשוט ככה: "היא סיפרה לי עליך פנטזיה. רוצה לשמוע?"
יוני הסתכל עליי, ואני הסתכלתי עליו, ולא הורדתי את העיניים. "רוצה," הוא אמר.
זה לא היה בדיוק כמו בפנטזיה. זה היה יותר טוב, כי זה היה אמיתי: הידיים של יוני רעדו קצת כשהוא פתח לי את הרוכסן, ובן הזוג שלי ישב בכורסה בהתחלה, כמו שביקשתי, ורק הסתכל, עם היד על המכנס, ואז לא הצליח להישאר שם. שניהם, בבת אחת, אחד בפה ואחד בתוכי, ואני באמצע, ולא צריכה לחשוב על כלום.
בבוקר יוני עשה לנו קפה. שלושתנו לא דיברנו על זה. לא היה צריך. אבל בשבת בלילה, כשבן הזוג שלי שאל אותי שוב "על מה את חושבת?", עניתי לו את האמת: על שישי הבא.
